ב. בְּלִי
1, ש"ז, – כליון, חרבן, אבדון: הנה לשלום מר לי מר ואתה חשקת נפשי משחת בְּלִי (ישע' לח יז), לאמר מהאבדון, מהקבר. – ועַדִ בְּלִי יָרֵחַ, לאמר לעולם: יפרח בימיו צדיק ורב שלום עַד בְּלִי2 יָרֵחַ (תהל' עב ז). – ובמשמעה זו השתמשו הסופרים הרבה בדבור הזה.
1 מן בלה.
2 פרשו רוב הקדמונ' והחדשים מלשון בלי במשמ' לא, ור"ל עד שלא יהיה ירח. וזה דחוק. ויותר מתישב לפי התרגום ישתצון, מלשון כליה והפסד.