– בן עבד או שפחה שנולד בביתו של אדוניו, או עבד שנשתחרר ונמנה על הבית: בשר ודם יש לו פטרון אמרו לו הרי נתפס בן ביתך אמר הרי אני מתקיים עליו וכו' בא ועמד לו על פתחו של פטרונו וקורא לעבדו או לבן ביתו והוא אומר איש פלוני עומד (ירוש' ברכ' ט יב.). ר"ג היה לו בן בית אחד (פסיקתא דר"כ, ויהי בשלח). כבד ה' ממה שחננך מהוניך בן ביתי אתה אם נתתי לך ויש לי בידך תן לי משלי (פסקתא רבתי, עשר תעשר). בעל הבית יש לו בן בית  (שם כי תשא). למלך שהיה לו בן בית והשליטו על כל מה שהיה לו וכו' (מד"ר שמות מג). בא אחר וכבדו (למלך) ואמר מי הוא זה אמרו לו בן ביתך הוא (שם ויקר' ט). למלך שאמר לבן ביתו תן לפלוני סאה של חטים (שם במדב' כא). בשר ודם עושה לו פטרון שהוא מתקיים עליו והוא נתפס וכו' ואמרו לו נתפס בן ביתך (שם דבר' ב). מעשה שהיה באדם אחד בירושלם שעשה סעודה אמר לבן ביתו לך והבא לי קמצא רחמי (שם איכה, בני ציון). אין אדם מונה על בן ביתו לא משפלות של זבל ולא של מוץ ושל קש ומהו מונה על בן ביתו משפלות של חטים (תנחו' בובר, כי תשא ב).