1 במשמעה זו אין לשרש זה חבר בשאר לשונות האחיות. קצת החכמים רואים דמיון למשמעה זו במשמעת נפח הפצע, שיש לשרש בַעַ'א بَعَا בערב'. אך זה רחוק.

2 רוב בקדמונים והחדשים פרשו פעל זה במשמ' נפיחה. רסע"ג: וכמא תנפט אלנאר אלמא, ר"ל כמו שינפח. וכן ריב"ג: כי ענין תבעה אש תעלה אבעבועות. ע"כ. וכן רש"י: וכאשר המים תבעה האש כשתתן גחלת או מתכת במים ועלו המים אבעבועות. ע"כ. וכן רד"ק: תבעה ענין רתיחה, לפי שהמים ברתיחתם יעלו אבעבועות. וכן רוב החדשים. רק ת"י תרגם במשמעה אחרת, עי' לקמן הערה לבעה ב, ומנחם פרש במשמ' הפסיד. וקצת החדשים מפקפקים באמתת נוסחה זו ומגיהים הגהות מתחלפות. Cheyne הגיה משמים תבער אש. ויש מי שהגיה הפסוק כהמס דונג אשר תבער אש ZAW, XXVI, 272.

3 יונתן תרגם אִתְחַמַר, במשמ' חרבן ומפלה. ורסע"ג תרגם בערבית ואהיה,  ופרושו נקרע, נסדק, נבקע. אך ר"י בן קריש פרשו אנתפאך' אלחאיט ותכל'כ'לה, ר"ל התנפחות החומה והזדעזעותה. וכן דונש בן לברט תשוב' דונש 50, וכן ריב"ג וז"ל: לכן דמה בם (באבעבועות) מה שיקרה לכותל בנטותו לחוץ (כשהוא קרוב לנפֹל) באמרו נבעה בחומה נשגבה. וכן בן בלעם: הד'א אִסם אלתנפט ואתסע פיה ללמאיל ואלבארז מן אלחאיט אלי אחדי אלג'התין אלד'י יכון ד'לך סבב תהדמה. ע"כ, ור"ל: זה שם שעקר משמעתו הוא רתח והעלה אבעבועות, ונתרחב לנטייה ובליטה של הכותל לאחד משני צדדין שיהיו סבה להריסתו. וכן רד"ק (בפרושו): ונבעה הוא מקום נפוח בקיר והוא מענין שחין אבעבועות, וכאשר בקיר מקום נפוח הוא קרוב לנפול. ע"כ. והנה לפי פרוש זה קשה הלשון פרץ נבעה, כי לא הפרץ אלא החומה נפוחה. אבל גם פרץ נפל קשה, ואולי הנוסחה לקויה קצת. ורש"י פרש נבעה נגלה, כמו נבעו מצפוניו. וגם החדשים לא מצאו פרוש יותר נכון לישב מליצת הכתוב בנוסחה שלפנינו, ופרשו קצתם במשמעת בליטה ותלייה.