* 1, פעוי"ו, — א) נעשה כעין בעבועים, מקום נפוח ומקום שפל: בגדים שהטבילן מכובסין עד שיבעבעו (מקוא' י ד). כמעין נובע אשר מבעבע אצל המקור (ר"ת על דונש, זבובי מות). שידוע שטבע העיף רותח ומבעבע לפיכך צמאו רב (מלמד התלמ', בשלח). והאספלניות המאדימות והמבעבעות טובים מאד וראוי שתבקע באבעבועות ואחר זרה עליהם רפואה מנגבת ואחר תחזר לבעבע (קאנון ג כב ב י). הכונה ברפואת שריפת האש וכו' אחד מהם להשיג שלא יבעבע (שם ד ד ב י ). ומפני זה מתאחר מאד התכתו (של הזהב) באש ואם יפול חם על בשר אדם לא יכוה ולא יבעבע (שער השמים לאבי הרלב"ג ב ב) . — ובמשמ' פ"ע: שנעשית החומה מבעבעת מפני האבנים הסדורות הנפרדות זו מזו (הגלוי לר"י קמחי לב). — ב) יצא בכח, למשל מים וכדומה מהכלי2, sprudeln; jaillir; to bubble: שהיה שמן המשחה מבעבע ויורד עליו (מדר' תהל' יח). שיתמצו המים ומבצבצים ומבעבעים ערוך, ערך מץ. — ג) פרפר ופרכס בהתאמצות הכח להלחם עם איזה דבר, כמו הטובע במים, zapelnd kämpfen; se débattre; to struggle (in water): ראה תינוק מבעבע בנהר ונתכוון להעלותו (ירוש' שבת יד יד:). מעשה שהיו באין בספינה ועמד עליהן סער גדול בים ונטלו אחד מהם והטילוהו בים וכו' כיון שהגיע ללמינה של יפו התחיל מבעבע מתחת הספינה (שם יומ' ג מא).

 — נתפ', °נִתְבַּעְבַּע, — נעשה בעבוע: ואם לא נתבעבע המים הרי היא שלמה מכל נקב (הרמב"ם, הלכ' שחי' יא). הכימוסים השחוריים הנה לא יורגש מהם דבר בטעם ולא יברחו ממנו הזבובים ולא יתבעבע על הארץ (פרקי משה ב). אבל ימשך עליו כל שעה בבגד טבול במים קרים משולגים כי זה ימנעהו מהתבעבע  (קאנון ד, ב טז). יבריא (ההדס) השחינים אשר בכפות הידים והרגלים ושריפת האש וימנעם מהתבעבע  (שם, שמות הסמים, א ס).