ג. בִּעְבַּע
°1, – כמו *כִּעְכַּע, השמיע קול כעין כיחה ושעול מתוך הגרון, כדי להעיר דעת השומע, räuspern; tousser légèrement; to hem: מקשת בפתח ודופקת ומבעבעת2 (ערוך, ערך מרקפא).
1 עי' הערה שלקמן.
2 בפסיק' ר"כ (פר' אחר מות, וכן מד"ר ויקרא כא) נאמר: ר' יוחנן כד הוה סליק למשאל שלמיה דר' חנינא הוה מבעבע. בערוך הובא ערך כעכע, וגרסה אחרת וז"ל: בו"ד שנכנס לבית חבירו צריך לכעכע. ע"כ. ונראה מזה שר"נ ידע פעל כעכע ולא פעל בעבע. אבל, מדברי ר"נ בעצמו בערך מרקפא, שהגרסה בכל הדפוסים הקדמונ' היא מבעבע, כמו שהבאנו בפנים, נראה כי ר"נ השתמש למושג זה בפעל בעבע ולא כעכע. עכ"פ גרסת הרשב"ם בפסוק ונשמע קולו נענע ממקום בעבע וכעכע בודאי מוטעה, ולא כדעת בובר שהכריע כי זו הגרסה האמתית.