ב. בָּצַר

1, פ"י, — בצר אותו, את רוחו, המעיטו, החלישו, vermindern;  amoindrir; enfeeble: כל סביביו יבילו שי למורא יִבְצֹר 2 רוח נגידים נורא למלכי ארץ (תהל' עו  יג). — ואמר המשורר:  אהי פדיון לנוטעי הזמורה וכופר לאיש יזמור ויבצור, ותחת דבר אשר ידרוך ורוח נגידים בו בעת יחלוש ויבצור (רמב"ע, תרשיש ב לו).



1 בארמ' וסור' בְצַר, כך דעת רוב חוקרי הלשון החדשים.  — 2 פ' ריב"ג יגדילנה וירוממנה.  אך אין זה מתישב היטב לפי הענין.  ורש"י פירש ימעט, ובמשמעה זו השתמש הרמב"ם, וכן הסכמת רוב החדשים.

חיפוש במילון: