פ"י, — בִּצֵּר את העיר, את החומה, חִזֵּק אותה, עשה אותה בצורה, בנה בנין חזק שלא יוכל אויב ללכדה. befestigen; fortifier; fortify:  ואת בתי ירושלם ספרתם ותתצו הבתים לְבַצֵּר החומה (ישע' כב י).  כי תעלה בבל השמים וכי תְבַצֵּר מרום עזה מאתי יבאו שדדים לה (ירמ' נא נג).

—  נפעל, נִבְצַר, —  נִבְצַר הדבר מפלוני, לא יכול לעשותו, unmöglich sein; être impossible; be impossible:  הן עם אחד ושפה אחת לכלם וזה החלם לעשות ועתה לא יִבָּצֵר מהם כל אשר יזמו לעשות (בראש' יא ו).  ידעתי כי כל תוכל ולא יִבָּצֵר ממך מזמה (איוב מב ב). —  ובמשמע' נעדר:  יש חכם לרבים נחכם ולנפשו הוא נואל ויש חכם בדברו נמאס ומכל תענוג נבצר (ב"ס גני' לז כ). —  ופשט השמוש בו בספרות:  וכל נוצר ואם נבצר מתחת לכסאך (ר"י הלוי, דיואן ט).  כי הסבות אינן נבצרות ממנו בכל עת ובכל זמן (חו"ה, הקד' הבטחון).  עשה תלמוד תורה השרש והעיקר וכל שאר עסקים נמשכים אחריו אם נזדמן נזדמן ואם לא הזדמן לא הזדמן ואין נזק בהבצרו (תרגום פרוש הרמב"ם, אבו' א). היער שהיה נמנע ונבצר  (תרג' השרשים לריב"ג, שרש זה).  הנה מי שיבצר ממנו ידיעת דבר מה מהנמצאות או ממשיגיו לפי מה שאפשר לאדם יבצר ממנו שלמות החקירה האפשרית לאדם בזה הדרוש (מלחמ' ה' ה ו א א).

—  פֻע', בֻּצַּר, מְבֻצָּר, מְבֻצֶּרֶת, — א) שמוקף מכל צד והוא באמצע1, הפך מן הצד, in der Mitte stehend; se trouvant au milieu; being in the midst:  היתה (המחיה) מרובעת ונעשית עגולה או ארוכה מבוצרת ונעשית מן הצד (נגע' א ה).  היתה עגולה או ארוכה ונעשית מרובעת מן הצד ונעשית מבוצרת (שם ו).  ששער לבן מטמא בשחין ובמכוה במכונס ובמפוזר במבוצר ושלא במבוצר (שם ד ג).  היו בו שתי שערות צומחות הרי אלו מצילות מכונסות ומפוזרות מבוצרות ושאינן מבוצרות אבל משוירת אינה מצלת אלא א"כ היתה מבוצרת (תוספתא שם ד א).  יכול שער לבן מצד זה ומחיה מצד זה ת"ל בשאת שתהא מבוצרת בשאת (ספרא, נגע' ד). — ב) שהקיפוהו חומה בצורה:  גג מבוצר (ירוש' פסח' ז לה:).  עיר שמבוצרת מכל מקום (מד"ר דברים א).

—  נִתפ', נִתְבַּצֵּר, —  נקבע ונתיחד:  מקום נתבצר להם בגהינם וישבו עליו (סנה' קי.). —  ואמר המליץ בספרו מה שמשתבח היין:  ולעור עיני חשבו אכן עיניהם עורתי, ובחשבם כי אותי שחו, על חוג ראשם נתבצרתי (עמנ', מחב' כה).