1, מ"ר בִּקֹרוֹת2, — א) ש"נ, הכרזה ופרסום דבר בקהל, Veröffentlichung; publication: ואיש כי ישכב את אשה שכבת זרע והיא שפחה נחרפת לאיש והפדה לא נפדתה או חפשה לא נתן לה בִּקֹּרֶת תהיה3 לא יומתו כי לא חפשה (ויקר' יט כ), ר"ל יוכרז ויתפרסם בקהל כי לא יומתו רק מפני שלא חפשה, שהיא עודנה שפחה או חציה שפחה, ולא בת חורים. — *אִגֶּרֶת בִּקֹּרֶת, כתב הכרזה בדבר מכירת קרקעות ונכסים וכיוצא בזה בהכרזה לכל המוסיף, Veröffent-Lichungs-Schrift (über eine Licitation); écrit de publication (d`une auction); anouncement of public sale: אם עשו (בית דין) אגרת בקרת אפילו מכרו שוה מנה במאתים או שוה מאתים במנה מכרן קיים (כתוב' יא ה). עבדים ושפחות ומטלטלין אין להם אגרת בקורת (ירוש' מגי' ד עה:). מעולם לא עשו אגרת בקורת בנהרדעא (גמ' שם ק:). — ב) *ת"נ, לקויה4, gegeisselt; flagellée; whipped: אם בקורת תהיה היא (השפחה) והביא את אשמו ואם לא תהיה בקורת לא יביא את אשמו (כרית' יא.). — ג) בדוקה ונחפשה5, durchsucht; fouillée; searched: ויגש המ"ד ויאמר, אומר היין מי שלא ראה הצביה שכורת, ומיד החושקים בקורת6 לא ראה מעולם אש בנעורת (עמנ', מחב' כה). — ד) °כמו בקור, עיון ובחינה שכלית בטיבו של דבר, באמונה וכיוצא בזה אם הוא כמו שהוא נראה לעין, וביחוד עיון ובחינה בספר ומשפט עליו אם הוא טוב או רע, Kritik; critique: הלא ככה נעשה ביקר, במחברות המאסף מאנשי אסופות בעלי בקורת ספרים חדשים לבקרים יעברו תחת שבטם, לא ישאו פני איש ולא יהדרו גבר (מאיר הלוי אלטאר, בכוה"ע תקפו7). ואני בהוציאי לאור בחמלת ה' עלי חלק ראשון מספרי זה הכולל חלק אזיא בקורת אותה נפשי כי קויתי לשמוע מפי נבוני עמנו המשכילים על דבר משפט פעלי (ש' בלוך, הקד' שבי"ע ג', שנת תקפ"ח). אשר יכבדני בבקורת השיר (מא"ג, דביר ב', מכתב יד, שנת תקצ"ג). מי יכלכל בקורת עזה כזאת (שם). על כן לא ישקל השומע דברים שבע"פ במאזני הבקורת (הוא, הקד' קרית ספר, שנת תקצה). אמרתי אני אחכמה אבדיל התבן מהבר, משפט כזב אזרה ולימוד על לימוד אחבר, אכן בטרם יקבצו יחד ורוח הבקורת ישאם ארורים ילדי השפק (ציון, חשון תרא). ראיתי כי תתהלל שיש לך בקרת על ספרי מהחל ועד כלה וכו' לכן הנני נותן לך רשות ואף מבקש ממך שתוציא לאור כל הבקרת שלך (ריב"ל, שנת תר"ב, באר יצחק). שאלת הבקורת או קריטיקא החדשה החודרת גם במכתבי קדשינו (כרם חמד, שנת תר"י, אג' יט). להראותך דבר נפלא מה שמצאה עין בקרת שלי (אליעזר צויפל, שם תרי"א, 83). וכן תאורנה מחשבותיו בכל בקורת ומחקר בעניני הדת (יש"ר, הקד' ערך מלים, תרי"ז). עוד שחל בחוץ אריים בדרך, הם המבקרים המחקרים אל כל חקר, לבור טוב מרע אמת משקר, הם חי יתפשוני ובחזקה יוליכו לעמד למשפט אל כס הבקרת, שם שופטים נעלמים אלי ישיחו (יל"ג, הבאת בכורים, תרי"ז). במאמר אחד ממני אשר יודפס במהרה נמצא גם בקרת קטנה וקצרה מדברת בגנותו של הספר הזה (הוא, אגרות, יד, שנת תר"ח). בלשונות העמים נראה הבקרת פרושה כשחר על ההרים והחזיקו שבעה מבקרים בכנף מחבר אחד לנתח את ספרו לנתחים ולא יניחו דבר גדול או קטן אשר לא יעבירו תחת שבט הבקרת (המליץ, תרכ"ב כה). בקרת ספרים (אה"ו, המגיד, תרכ"ז יח, שֵם המאמר). מהצעה ההיא (של המחברים על המבקרים) נוכחתי כמה פעמים למרות רוחנו כי אין מקום לבקרת בספרותנו (ש"י אברמ', עין משפט, תרכ"ח). אינה דומה בקרת לבקרת וכו' יש בקרת ישרה ויש בקרת חצופה (המגיד, תרכ"ח). — ה) °ובכלל בדיקה וחפוש: משפט הבקורת אשר על שכם שני אצילי הארץ המיועדים לבקר כל עלילות מצעדי הקיסר (ש"ב, שבי"ע ג, חינה). נבול יבולו גם המה גם השופטים בהמון בקורת אין קץ טרם יוציאו לאור משפט (מא"ג, דביר ב א). — ו) °בדיקת הרשות בספרים אם אין בהם דבר אסור, Censur; censure; censorship: נתיסד חק הבקרת על ספרים (מא"ג דביר, מכתב לפירסט). הצענזאר בבקורתו הקשה מרפה את ידי גם מאת המחברת הזאת (הוא, שם ב ח). — ז) °כמו בקור, ביאה לראות אדם ולשאל בשלומו ולברכו: ומה טוב מנהג ירושלם תוב"ב אם בקרת תהיה לכבוד חתן או אבי הבן הוא כמו רגע כניסה ויציאה דוקא (שערי תשו', או"ח סי' רפז).
1 משק' שׁבֹּלֶת. יותר לא נמצא במקרא פ"פ חרוקה, ובתלמוד צִפֹּרֶת, תואר נק' לִמֹּדֶת. ועי' לקמן.
2 רד"ק: שִׁבֹּלֶת מ"ר שִׁבֹּלוֹת. וכן ב"ז: כַּפֹּרֶת מ"ר כַּפֹּרוֹת.
3 נתחבטו המפרשים הקדמונים והחדשים בפרוש מלה זו ועוד לא מצאו דבר מתקבל. כבר בעלי הגמרה לא ידעו פרושה בברור, ונחלקו בה (כרית' יא.). וז"ל: ביקורת תהיה מלמד שהיא לוקה יכול שניהם לוקים ת"ל תהיה היא לוקה והוא אינו לוקה ומנין דהדין ביקרת לישנא דמלקות הוא אמר ר"י תהא בקראי כדתניא גדול הדיינין מקריא (בשעת המלקות) שני מונה שלישי אומר הכהו רב אשי אומר בביקור תהיה כדתנן אין אומדין אותו אלא מכות ראויות להשתלש. ע"כ. ונראים הדברים כי היתה להם קבלה כי הכונה בבקרת תהיה היא: מלקות, ר"ל שתלקה השפחה. וכמו שאומר הרמב"ם בפרוש המשנה שלו בפרוש וז"ל: וקבלה בידינו ששפחה חרופה היא לוקה. ע"כ. ולא נפלגו אלא בעצם פרוש המלה, שהת"ק מפרש בקרת בקראי, ופרש"י בקריאה תהיה, שכן קורין עליה והפלה יי' את מכותיך, ע"כ, ורב אשי מפרש בקרת בביקור, שאומדין כמה תוכל לקבל. אבל דחק ב' הפרושים נראה לעין, כי בין לת"ק, אפילו אם נניח שאפשר לפרש בקרת בלשון בקראי, ובין לר"א, קשה עכ"פ למה הוציא הפסוק דוקא פה את המלקות בשם בקרת? ואין טעמו של הרמב"ם בפרוש המשנה שלו מספיק שאומר: והוציא את המלקות בלשון בקורת שאין אדם לוקה עד שבודקין אותו בגופו, וכו', ע"כ. כי עוד הקושיה במקומה עומדת, למה כנה דוקא פה את המלקות על שם הבדיקה ולא במקום אחר, כיון שבכל מקום היו בודקין וקורין. וכבר דחה הרמב"ן את פרושם ואמר: אין פרושם מתוק בפי. ואעפי"כ רוב הקדמונים נמשכו אחרי קבלה זו ופרשו בקרת במשמעת מלקות. רסע"ג תרגם מחדודה, ופרוש מחדודה בערב' הוא לקויה באופן שנעשה גופה חדודים חדודים, ר"ל סימנים מהמלקות. והביא ראב"ע בשמו שגזר בקרת מן בקר, ר"ל שתלקה ברצועה של בקר. מנחם חבר בקרת עם לא יבקר, שיעשו דרישה וחקירה, וריב"ג פרש כמו הת"ק שבגמ' כריתות שם: מולקה, והביא לשון רז"ל: בקרוה לי, כלומר הלקוה. ע"כ. ועוד הזכיר ריב"ג פרוש אחר, והוא שבקרת הוא מלשון הבקיר, הבקר, במשמעת הפקיר הפקר שיש במשנה, ור"ל עזובה, שלא תומת והוא "תאר לשפחה על משקל גבור ושכור כי סי' הנקבה נכנס על לשון הזכר והוא ע"מ למודת באמרם בת ישראל שנשאת והיא לימודת לבוא אצל אביה". ע"כ. וכן שאר המפרשים הקדמונ', רש"י, רמב"ן, ואחרים, מפקפקים בין שלשת הפרושים הללו, מלקות, בקור, ופטור, וכן גם החדשים כלם, אך הודו כי כל זה דחוק ואין לעמד על עקר כונתה של מלה זו. כך גם היותר אחרון בהחדשים, K. Marti בפרושו. והנה מלה זו שלא באה אלא פעם אחת במקרא, נשארה לנו גם במשנה בדיני ממונות ושם אין ספק בעצם משמעתה, כי היתה שגורה בפיהם של בעלי התלמוד בעניני החיים של כל יום, שקראו למעשה בי"ד בדבר מכירת נכסים אגרת בקורת, כמו שמובא בפנים, והם בעצמם מסרו פרושה ואמרו: מאי איגרת ביקורת ר"י בן פזי אומר אכרזה. ועי' ערך אגרת. ואעפ"י שלא נתברר מקור משמעה זו להשרש בקר אך זה הוא בעצמו עדות נאמנה שזו מלה עתיקה שהיתה שמורה אצלם במשמעה זו בעניני ממונות, ולא מלה מחודשה, כי לא יעלה על דעת מחדש להשתמש למשמעה של הכרזה במלת בקרת שאין משמעתה ידועה בעוד שיש השם הרגיל אכרזה. ואין זה זר ביותר שגזרו בזמן קדום מהשרש בקר, ששמש בלי ספק במשמעת של בקיעה ופתיחה והרחבה ואור היום, השם בקרת למושג הפרסום בקהל. והדעת נותנת שגם בקרת שבמקרא זו משמעתה, והכונה שצריך להכריז ולהודיע הדבר בקהל כי לא יומתו מפני שהפדה לא הפדתה, שלא חפשתה. ואפשר שבשעת ההכרזה והפרסום היו באמת מלקים את השפחה, ואח"כ בטל מנהג ההכרזה ונשאר רק המלקות, כמו שהוא דבר מצוי בדה"י במנהגי העמים, וזה נשאר בקבלה אצלם, מנהג המלקות, ומנהג הפרסום נשכח, ולכן רצו להכניס בשם בקרת את משמעת המלקות ע"י מדרש מלים פחות או יותר המוני.
4 עפ"י פרושו של רבנו שם ושאר המפרשים הקדמונים.
5 עפ"י פרושו של רב אשי שם.
6 יש לפקפק בנקוד מלה זו, כי אולי צריך לנקדה בקוּרת, והתכון עמנואל לחרזו עם שכוּרת, מלשון ושכוּרת ולא מיין. אך יותר קרוב שחרז בקורת עם נְעוֹרֶת, וצריך א"כ לקרא בִּקֹּרֶת, והוא ת"נ כדעת הקדמו' ואולי גם שכורת צריך לנקד שכוֹרֶת, ת"נ מן שכוֹר. וכונת הבית הזה ומשמעת בקורת פה אנו לומדים מהבית של הי"א: אומר היין אני אנובב הבתולות, ואתנם ביד החושקים כעדר הרחלות, ואשים כל הנסתרות מגולות. וגם פה כונת ומיד החושקים בקורת, שידי החושקים מבקרות וממשמשות בכל מקום.
7 זה אחד השמות מדור ההשכלה ההוא, שלא זכו להתפרסם בקרב הדורות הבאים אחריהם, וזכות המלה היפה בקרת תעמד לו להזכר בדה"י של לשוננו. כי אינני יודע אם קודם לו השתמש אדם בבקרת במשמעה זו, ואולי היה הוא באמת הראשון בזה, אחרי שקבע בן זאב למשמעה זו את השם בקור, כמו שהבאנו במקומו. אחריו החזיקו בה בעל שבי"ע ומא"ג, והאצילו מכחם הספרותי עליה, ואחריהם שאר הסופרים. וכבר קרא תגר על השמוש בבקרת במשמעה זו המדקדק והמשורר אד"מ בן-חיים בהצופה להמגיד יח כסלו תרכ"ט, וטען כי הניחו הסופרים החדשים את המלה בקרת על דבר שאינו מענינו, כי שרש בקר לא הונח כלל בעברית לענין הבדיקה והבחינה בדבר מפשט, ואעפ"י שהוא בעצמו כבר השתמש בשרש זה במשמעה זו, כמו שהובא בשמו למעלה בפעל בקר, ואפילו בהשם בקרת בעצמו השתמש באגרתו "בקרת תהיה" על ספר בן אבויה, התנצל בדברי יש"ר מקנדיה באילים שאמר: "אני נוהג את צאני אחר מדבר ההמוני". אך מה כחן של טענות דקדוקיות, ואפילו של מדקדק ומשורר כאחד, נגד הנחה יפה בלשון, וגם אלמלא לא חש ח"ו סלונימסקי בהמגיד שנה ההיא להפך בזכותה של בקרת זו לא היתה קריאת תגרו של אד"מ מונעת את מלה זו מהתאזרח בלשוננו.