בַּקְרוּת

* 1, ש"נ, — מקום מעמד הבקר: ושאר כל הבהמות מכניסין אותן לבקרות (מו"ק יב.). — וקבוץ הבקר שיש לו לאדם: בקרות של אנטונינוס היתה עוברת והרביעו ממנה בקרות של רבי (מד"ר בראש' כא).



1 בערב' באקור بَاقُور.  בארמ' בקרותא:  לבקרותא רהט אברהם (ת"י בראש' יח ז).

חיפוש במילון:
ערכים קשורים