1 משק' שִׁפְחָה, שִׁפְחוֹתֶיךָ, ועי' הערה לקמן.

2 זו אחת המלים שנתחלפו בקריאתה שני הקוראים הקדמונים, בן אשר ובן נפתלי, שבן אשר היה קורא בְּיִקְּרוֹתֶיךָ, בית שואית ויוד חרוקה, ובן נפתלי היה קורא בִּיקְּרוֹתֶיךָ, בית חרוקה ויוד נחה נסתרה. וז"ל דה"ט: כל תבה שבמקרא כמו לישראל בישראל ליצחק ביצחק ביזרעאל ליזרעאל ליראה ביראה ביקרותיך נקודה בשוא תחת האות הראשון ונקודה אחת תחת יוד ויוצא בפה ובקריאה.  עכ"ל. ובהורית הקורא בין "החלופים אשר נמצאו בין שני המלמדים אהרן בן משה בן אשר ומשה בן נפתלי" מנה את המלים הנזכרות חוץ מן ביקרותיך, ואמר: ובן נפתלי יחליפהו ולא ינקוד היוד ולא יוציא אותו בפה. ע"כ. וכבר העידו הקדמונים בפרוש כי כך היתה קריאתו של בן נפתלי גם בהמלה ביקרותיך. אמר ריב"ג וז"ל: (ועשו בהמלה ליקהת) כאשר עשו ביוד בנות מלכים ביקרותיך בגרסת בן נפתלי, וכן עושה בן נפתלי בכל יוד מונעת בחרק שלפניה שבא מוחל בו ר"ל שהוא מניח היוד ומטיל החרק (על) שלפניה וזהו בכמו ליראה את השם ליזרעאל ביזרעאל והדומה לזה כי הוא קורא ליראה בחרק תחת הלמד וכו' אבל דגשות קוף יקהת עמים ליקהת אם כדי שתחזק ההשענות עליה שלא תדמה לכף והיא הדעת בדגשות קוף ביקרותיך.  ע"כ. והביא גם ראב"ע החלוף שבין בן אשר ובן נפתלי במלה זו ואמר: אין מחלוקת שהיא (המלה ביקרותיך) ביוד כתיב רק המחלוקת בין בעלי המסורת והקריאה כי הא' יקרא ביקרותיך על דרך בימינו (ר"ל ביוד נחה) והשני כדרך מישני עפר. ע"כ. והנה מישני נקודה מם חרוקה יוד דגושה ושוא ושין צרויה, וצריך א"כ לחשב כי ראב"ע מעיד שבן אשר היה קורא בִּיְּקֵרוֹתֶיךָ, או בִּיְּקָרוֹתיך, כמו קְעָרוֹתָיו, והוא לא כמו שנרשם בדה"ט. ורד"ק כמו בדה"ט: וקריאת בן אשר הבית בשוא והיוד בחירק. וכבר תמה רא"ב: כיון שאנו סומכין על קריאת בן אשר למה נקוד בכל הספרים ביקרותיך כפי קריאת בן נפתלי בית בחירק ויוד נחה? ובאמת זה אחד מהמקומות המעטים שקריאת בן נפתלי הכריעה את הכף, והעיד ד' גינזבורג בהמבוא להמסורה שלו כי רק בחמשה כתבי יד מצא נקוד בן אשר בית בשוא ויוד חרוקה, ובאחד עשר היותר ראוים לסמוך עליהם מצא נקוד בן נפתלי בִּיקרותיך בית חרוקה יוד נחה. וכן כמעט כל ספרי הדפוס הקדמונים והאחרונים, רק .Mich  הדפיס בְּיִקְרוֹתֶיךָ על פי קריאת בן אשר, עפ"י הכלל שאנו סומכים על קריאתו, ובהרבה כ"י בקרותיך חסר יוד (K). עכ"פ, בין לבן אשר ובין לבן נפתלי, הבית היא בית השמוש, ועצם המלה היא יִקְרָה, וכבר ראית דעת ריב"ג על דגש הקוף, ורוב המדקדקים סוברים שזה דגש לתפארת הקריאה בלבד.  ופינסקר נהא"ש יב סובר כי זה דגש קדום עתיק מלפני זמן הנקוד, לסימן לקרא בחטיפה.  ופרוש ביקרותיך הוא: בהיקרות שלך, ר"ל החשובות או האהובות. כך מנחם. וריב"ג, הכבודות, וראב"ע, השפחות היקרות, ורד"ק, הנשים הכבודות.  וכעין זה רוב החדשים.  אבל כבר הרגישו קצת החדשים כמה מליצה זו דחוקה ולא טבעית, ולכן החליטו כי הכתוב משובש וקצתם הגיהו הגהות מתחלפות: בקורותיך (כמו בצל קורתי), בקירותיך (ר"ל בכתלי ביתך), וקצתם מחקו וקצתם הוסיפו (K. Marti: בנות מלכים ביקרות נצבו). אך בכל זה לא נצל הכתוב מזרותו.  ואולם כבר סברו קצת הקדמונים כי בית ביקרותיך היא יסודית. רש"י: בנות מלכים יהיו מבקרות אותך וכו' ביקרותיך קוף דגוש לפי שהוא לשון בקור ואעפ"י שכתוב יוד לפניה ראיתי בנקוד רב סעדיה תיבה זו סדורה עם מי נתן למשיסה יעקוב שכתוב בו יוד והסמך מודגשת. ע"כ. וכן הביא ראב"ע פה דעת מי שאומר כי ביקרותיך הוא מגזרת בקורת.  ובויקרא יט כ כתב וז"ל: יש אומרים שפרושו (של בקרת) כמו פילגש ואמרו כי כן בנות מלכים ביקרותיך. ע"כ. וזה אולי הטעם שהכריעה פה קריאת בן נפתלי נגד קריאת בן אשר שאנו סומכין עליה, מפני שהבית היא שרשית ולא שמושית.  והנה ראב"ע דחה פרוש זה מפני היוד שאחרי הבית, אפס זהו הפרוש היותר נכון לפי הענין, והיותר מתישב על מליצת הכתוב, והיוד היא אולי באמת כתיב ארמי, כמו משיסה שכבר הביא רש"י בשם רב סעדיה.  ואעפ"י שלא מצאתי בשאר לשונות השמיות חבר לבקרה או ביקרה במשמ' שפחה או פילגש, אעפי"כ הואיל ורוב המפרשים מסכימים כי הכונה במלת ביקרותיך, לפי כל הפרושים, היא שפחות או פלגשים, (ושני המושגים האלה היו קרובים לפנים, וכן בערב' שריה سُرّيَّة, שפחה ופלגש) והואיל ומליצת הכתוב דורשת פה שם בלי שמוש ב לפניו, ורש"י ויש אומרים שהביא ראב"ע רואים בבית ביקרותיך ב יסודית, שרשית, יש באמת לקבל הפרוש שהביא ראב"ע לביקרותיך שר"ל השפחות, הפילגשים שלך, שהוא הפרוש היותר נאה לפי הענין, ולא היה זה כלל מהזרות בזמן ההוא שבנות מלכים, שהכונה אולי בזה נשיאי שבטים קטנים וכדומה, תהיינה הפלגשים של מלך גבור חיל. ואעפ"י שיש בערב' השם בַקַרַה بَقَرَة , במשמ' בני ביתו של אדם, וגם בַיקַרַה بَيْقَرَة במשמ' רוב עשר וכלי בית של אדם, מ"מ מסתפני להביא את ביקרותיך ביחס עם המלים הערביות הללו. עכ"פ כשנזכר כי שרש בקר שמש בלשונות השמיות בהרבה משמעות, ושעד כה עוד לא נתברר על שום מה קראו השמיים את מין בהמת הבית הידוע בקר, אם באמת על שם הבקיעה והפתיחה באדמה כדעת קצת החכמים, או אולי על שם משמעה אחרת מהמשמעות הרבות של שרש בקר, לא יתמה בעינינו, אם שמשה אחת מצורות זה השרש כעין כנוי להמושג של פלגש, אף שאין אנו יכולים עתה לעמוד על מקורו.  ואולי השם הזה, ביקרה, הוא השם העברי המקורי והעצמי לפלגש, שאין ספק בדבר כי המלה פלגש איננה שמית, וישנה גם ביונית ורומית, וקשה מאד לחשוב כי לדבר כל כך רגיל בחיים לא יצרה הלשון שם מקורי.  ולא רחוק לשער כי לסבה מן הסבות נכנסה אל תוך הלשון עוד בזמן קדום המלה הזרה פילגש למושג זה ובמהרה גברה המלה הזרה על המלה האזרחית, שהוא דבר מצוי ונהוג בכל הלשונות, ונדחקה המלה האזרחית ויצאה מהשמוש הרגיל, אעפי"כ לא נשתכחה לגמרה, והשתמש בה המשורר כדי לפאר את מליצתו, כמו שאנו רואים בו נטיה לצורות זרות, כמו יפיפית, והשם שגל במקום מלכה.  ואפשר שדגש הקוף הוא באמת, כדעת פינסקר, מהדגושים הקדומים שמלפני הנקוד, שהיו מדגישים אות מהאותיות לרמז מה, ודגש הקוף ביקרותיך בא לרמוז כי הבית היא שרשית.