1 פ"י, ובנטיות שהגוף בשוא הוקלה עפי"ר ואמרוה רפויה, בִּקְּשׁוּ, זולתי בצווי שהיא דגושה גם בהיותה שואית, בַּקְּשׁוּ, — א) השתדל למצא, חפש, suchen; chercher; to seek: וישאלהו האיש לאמר מה תְּבַקֵּשׁ ויאמר את אחי אני מְבַקֵּשׁ הגידה נא לי איפה הם רעים (בראש' לז יה-יו). והנה ברק רדף את סיסרא ותצא יעל לקראתו ותאמר לו לך ואראך את האיש אשר אתה מְבַקֵּשׁ (שופט' ד כב). כל מְבַקְשֶׁיהָ לא ייעפו בחדשה ימצאונה (ירמ' ב כד). האדון אשר אתם מְבַקְשִׁים (מלאכ' ג א). בִּקֵּשׁ יי' לו איש כלבבו ויצוהו נגיד על עמו ש"א יג יד.  ואשר לא בִקְשׁוּ2 את יי' ולא דרשהו (צפנ' א ו). על משכבתי בלילות בִּקַּשְׁתִּי את את שאהבה נפשי בִּקַּשְׁתִּיו ולא מצאתיו (שה"ש ג א). ורדפה את מאהביה ולא תשיג אתם וּבִקְשָׁתַם ולא תמצא (הוש' ב ט). וחזרתי על כל תלמידיו ובקשתי לי חבר (מנח' יח.). נמצאו האתנות אשר הלכת לְבַקֵּשׁ (ש"א י ב). ונואש ממני שאול לְבַקְשֵׁנִי3  עוד בכל גבול ישראל (שם כז א). חי יי' אלהיך אם יש גוי וממלכה אשר לא שלח אדני לְבַקֶּשְׁךָ ואמרו אין (מ"א יח י). קח נא אתך את אחד מהנערים וקום לך בַּקֵּשׁ את האתנת (ש"א ט ג). כשה אבד בַּקֵּשׁ עבדך (תהל' קיט קעו). ויאמר שאול לעבדיו בַּקְּשׁוּ לי אשת בעלת אוב (ש"א כח ז). שוטטו בחוצות ירושלם וראו נא ודעו וּבַקְּשׁוּ ברחובותיה אם תמצאו איש אם יש עשה משפט (ירמ' ה א). בַּקְּשׁוּ את יי' כל ענוי הארץ (צפנ' ב ג). לך אמר לבי בַּקְּשׁוּ פני (תהל' כז ח). בַּקְּשׁוּ פניו תמיד (דהי"א יו יא). לא אמרתי לזרע יעקב תהו בַקְּשׁוּנִי (ישע' מה יט). בתי הלא אֲבַקֶּשׁ לך מנוח אשר ייטב לך (רות ג א). את האבדת אֲבַקֵּשׁ ואת הנדחת אשיב (יחזק' לד יו). אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אֲבַקְשָׁה את שאהבה נפשי (שה"ש ג ב). תְּבַקְשֵׁם ולא תמצאם אנשי מצתך (ישע' מא יב). אם תְּבַקְשֶׁנָּה ככסף וכמטמנים תחפשנה (משלי ב ד). אנה כלך דודך היפה בנשים אנה פנה דודך וּנְבַקְשֶׁנּוּ עמך (שה"ש ו א). יְבַקְשׁוּ איש ידע מנגן (ש"א יו יו). ילכו נא וִיבַקְשׁוּ את אדניך (מ"ב ב יו). וַיְבַקְשׁׁוּ הרדפים בכל הדרך ולא מצאו (יהוש' ב כב). וַיְבַקְשׁׁוּ נערה יפה בכל גבול ישראל (מ"א א ג). וַיְבַקְשֻׁׁהוּ ולא נמצא (ש"א י כא). — ואמר בן סירא: בני אם לא תרוץ לא תגיע ואם לא תבקש לא תמצא (ב"ס גני' יא י). — ועם לְ אחריו: כי תְבַקֵּשׁ לעוני ולחטאתי תדרוש (איוב י ו). — ובקש פני פלוני, השתדל לראותו, להפיק רצון ממנו: וכל הארץ מְבַקְשִׁים את פני שלמה לשמע את חכמתו (מ"א י כד). רבים מְבַקְשִׁים פני מושל (משלי כט כו). — ובקש נפש פלוני, השתדל להמיתו: לך שב מצרים כי מתו כל האנשים הַמְבַקְשִׁים את נפשך (שמות ד יט). מה עוני ומה חטאתי לפני אביך כי מְבַקֵּשׁ את נפשי (ש"א כ א). אל תירא כי אשר יְבַקֵּשׁ את את נפשי יְבַקֵּשׁ את נפשך (שם כב כג). לשוא תתיפי מאסו בך עגבים נפשך יְבַקֵּשׁוּ (ירמ' ד ל). — וכן בקש רעת פלוני: והוא לא אויב לו ולא מְבַקֵּשׁ רעתו (במד' לה כג). למה תשמע את דברי אדם לאמר הנה דוד מְבַקֵּשׁ רעתך (ש"א כד י). — ב) רצה, חפץ, היה בדעתו לעשות דבר, begehren; vouloir; to vish to: וּבִקַּשְׁתֶּם גם כהנה (במדב' יו י). — ועם פעל אחריו: וַיְבַקֵּשׁ (יוסף) לבכות ויבא החדרה ויבך שמה (בראש' מג ל). וישמע פרעה את הדבר הזה וַיְבַקֵּשׁ להרג את משה (שמות ב יה). וסקלתו (את המסית לעבודה זרה) באבנים ומת כי בִקֵּשׁ להדיחך מעל יי' אלהיך (דבר' יג יא). ומן המעברות אשר בִּקֵּשׁ יונתן לעבר על מצב פלשתים (ש"א יד ד). שני סריסי המלך משמרי הסף אשר בִּקְשׁוּ לשלח יד במלך אחשרוש (אסתר ו ב). ויגד יהונתן לדוד לאמר מְבַקֵּשׁ שאול אבי להמיתך (ש"א יט ב). אתה מְבַקֵּשׁ להמית עיר ואם בישראל (ש"ב כ יט). וַיְבַקֵּשׁ המן להשמיד את כל היהודים (אסת' ג ו). פעם אחת חלה ר' מאיר וביקשנו לעשות לו (יין ושמן) ולא הניחנו (תוספתא שבת יב יב). אם ראית צדיק יוצא לדרך ואתה מבקש לצאת לאותה דרך הקדם על ידיו שלשת ימים (שם ע"ז א יז). אף בגבולין בקשו לקרות כן (ברכ' יב.). ואבן שבקש לזרוק עוג מלך הבשן על ישראל (שם נד.). פעם אחת קרא ובקש להטות (שבת יב:). כרם רבעי היה לו לר"א במזרח לוד בצד כפר טבי ובקש להפקירו לעניים (ביצ' ה:). נטלו אחת מהן והטילוה לים ועדיין לא נח הים מזעפו בקשו להטיל את חברתה (יומא לח.). שנים שיושבין בחצר וביקש אחד מהם לעשות רופא (ב"ב כא.). ומעשה באחד שביקש להשתין מים ולא השתין ונמצא כריסו צבה (בכור' מד:). פגעתי באדומין ובקשתי לזנבן (מד"ר בראש' עד). בשעה שהצדיקים יושבין בשלוה וכו' ומבקשין לישב בשלוה וכו' יעקב אבינו ע"י שבקש לישב בשלוה וכו' (שם פד). השערים נפתחים בכל שעה וכל מי שמבקש ליכנס יכנס (שם שמות יט). וחבירו אומר לו אדם ששלט על מלאכת המשכן אין אתה מבקש שיהא עשיר (שם נא). אמרו לנשים מבקשות אתן לכך (שם איכ', על אלה). כשביקש (הקב"ה) קרע הים לפני ישראל וכשביקש עשהו ים (תנח' בובר, בשלח כ). פרה שהיו מבקשין להכניס למקולין ולא היתה מבקשת ליכנס (שם, וישב טו). למולייר של זהב בקש מים חמים הוא מוציא מתוכו בקש צונן מוציא מתוכו בקש גחלים מוציא מתוכו (שם, וירא כ). לתינוק שסרח ולקה ברצועה כשמבקשין להפחידו מזכירין לו הרצועה (שם, שלח יח). — ג) עם מ אחריו, בקש דבר מפלוני, אמר לו שרצונו שפלוני יתן לו הדבר, או יעשהו לו, bitten; prier; to demand: הכפירים שאגים לטרף וּלְבַקֵּשׁ מאל אכלם (תהל' קד כא). ויאמרו ומהם לא נְבַקֵּשׁ (נחמ' ה ב). —  ובלי מ: ועם זה לחם הפחה לא בִקֵּשְׁתִּי (נחמ' ה יח). — ובקש מפלוני על דבר, ר"ל בקש ממנו חסד להדבר: והמן עמד לְבַקֵּשׁ על נפשו מאסתר המלכה (אסת' ז ז). לבוא אל המלך להתחנן לו וּלְבַקֵּשׁ מלפניו על עמה (שם ד ח). — ובקש מִיַּד פלוני, דרש ותבע, foedern; réclamer; to reclam: טרפה לא הבאתי אליך אנכי אחטאנה מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנָּה (בראש' לא לט). אנכי אערבנו מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנּוּ (שם מג ט). כי תבאו לראות פני מי בִקֵּשׁ זאת מידכם רמס חצרי (ישע' א יב). — בִּקֵּשׁ דם פלוני מן, תבע ממנו כפרת דמו של פלוני, רצה להנקם בו: ועתה הלוא אֲבַקֵּשׁ את דמו מידכם ובערתי אתכם מן הארץ (ש"ב ד יא). הוא רשע בעונו ימות ודמו מידך אֲבַקֵּשׁ (יחזק' ג יח).

— פֻע', בֻּקַּשׁ, תְּבֻקְשׁוּ, — שבקש אותו: בימים ההם ובעת ההיא נאם יי' יְבֻקַּשׁ את עון ישראל ואיננו (ירמ' נ כ). וַיְבֻקַּשׁ הדבר וימצא (אסת' ב כג). בלהות אתנך ואינך וּתְבֻקְשִׁי4  ולא תמצאי עוד לעולם (יחזק' כו כא). ועמד (ירמיהו) על שפת הירדן וקרא בן עמרם בן עמרם עמוד הגיע הזמן שאתה מבוקש לפני הקב"ה אמר לו מה היום מיומים שאני מבוקש לפני הקב"ה (מד"ר איכה, פתיח'). שיתבונן וידע כי הוא מחובר על שלמות וכי הוא המבוקש מן האדם (מלמד התלמ', חיי שרה). טרחו הקדמונים לקיים במה שיבוקש קיומו (מו"נ א עא). שיבוקשו בו תכלית אחת (שם ב יח). אותם שהם מן הדברים העלולים והמתהפכים הוא המבוקש אצלנו הנה (תגמ' הנפש א א). הכונה המבוקשת בכל החכמות כולן דעת היות השם נמצא (מלמ' התלמ', ויצא).  והיה זה מכלל השירים המבוקשים הנקראים קדש קדשים (ידע' הבדרשי, ספ' הפרדס). — ועם ל אחריו: אמנם המבוקש לו (להחכם) שירגיש ויתעורר על קצו (מלמ' התלמ', לחג השבוע'). ר"ל הרצוי לו, הדרוש לו. — °מְבֻקָּשׁ, ש"ז, עי' ערך מְבֻקָּשׁ.

— נִתפ', *נִתְבַּקֵּשׁ, — א) שבקשו וחפשו אותו: אין בן דוד בא עד שיתבקש דג לחולה ולא ימצא (סנה' צה.). נגזרה גזיר על ר"ג להריגה בא אדון אחד ועמד בבית המדרש ואמר בעל החוטם מתבקש בעל החוטם מתבקש (תענ' כט.). הלך ירמיה למערת המכפלה ואמר לאבות העולם עמדו הגיע הזמן שאתם מתבקשין לפני הקב"ה (מד"ר איכה, פתיח'). — ב) דבר מתבקש, שהכל מבקשים, שאפשר לבקש ולמצוא: מה אבידה אמורה למעלה אבידה המתבקשת אף אבידה האמורה כאן אבידה המתבקשת (תוספתא סנה' יג ט). אמר לה הקב"ה (לכנ"י) בתי את שואלת דבר שפעמים מתבקש ופעמים אינו מתבקש אבל אני אהיה לך דבר המתבקש לעולם (תענ' ד.). — ג) נשאל, שאלו לדעת איך הוא הדבר: בשעת הסכנה נתבקשה5 הלכה זו הרי שיצתה מראשון בגט ומשני במיאון מהו שתחזור לראשון (יבמ' קח:). נתבקשה להם סתם מהו (הלכ' פסוק' 70, ועוד). — ד) פלוני התבקש אצל פלוני, רצה שיבקשהו: אמר ר' יוחנן אם קבלך חברך בעדשים תחלה וקבלתו בבשר עד עכשיו הוא מתבקש אצלך למה שהוא גמל עליך תחלה (ילק' משלי יז). — ה) היה רצוי ל, נצרך ל: שיש שעה שיאמר אדם לחבירו הי לך רומי הרשעה היא וכל אשר בה בפרוטה אחת ויאמר לו אין מתבקשת לי (היכ' רב' ה). — ו) בעניני מסחר, °סחורה המתבקשת, שיש עליה בקוש: ונקנה מן הסחורות המתבקשות בארצנו ותרויח בהן ממון גדול (מעשה ירוש').