1, ש"ז, בסמי' בְּרַד, — א) כעין גרעינים פחות או יתר גדולים, מתהוים בחלל האויר מהמים הנקפאים ונפלים ארצה, Hagel;  grêl;  hail :  הנני ממטיר כעת מחר בָּרָד כבד מאד (שמות ט יח).  ויך הַבָּרָד בכל ארץ מצרים את כל אשר בשדה מאדם ועד בהמה ואת כל עשב השדה הכה הַבָּרָד ואת כל עץ השדה שבר (שם שם כה).  ויי' השליך עליהם אבנים גדלות מן השמים וכו' רבים אשר מתו באבני הַבָּרָד מאשר הרגו בני ישראל בחרב (יהוש' י יא).  הנה חזק ואמץ לאדני כזרם בָּרָד (ישע' כח ב).ּ  ויעה בָרָד מחזה כזב (שם יז).  נפץ וזרם ואבן  בָּרָד (שם ל ל).  הבאת אל אצרות שלג ואוצרות בָּרָד תראה (איוב לח כב).  יהרג בַּבָּרָד גפנם ושקמותם בחנמל (תהל' עח מז).  השלג והברד והגליד והכפור (ב).  — ובהרחבה לגליד:  מצניע חתיכת ברד שקורין גלצא בעומק קרקע כמו שעושין בארץ אשכנז ובימות הקיץ נותנין מהברד בתוך כוס של יין לצננו (בב כ.).  — ב) °בחכמת הרפואה, לחה קפואה בעפעף:  הברד ובלטי' גראנדי הוא לחות עבה מתאבנת בתוך העפעף דומה לברד (קאנון ג ג ג).