1, בֹּשֶׂם, כנ' בִּשְׂמִי, בָּשְׂמִי, מ"ר בְּשָׂמִים, כנ' בְּשָׂמָיו, — א) ריח טוב מיוחד שנודף מקצת צמחים, Wohlgeruch; arome; sweet smell: וקנמן בֶּשֶׂם מחציתו חמשים ומאתים וקנה בֹשֶׂם חמשים ומאתים (שמות ל כג).  עורי צפון ובואי תימן הפיחי גני יזלו בְּשָׂמָיו (שה"ש ד יו).  — ב) שמן, תמצית טוֹב הריח, Parfum: ואת הַבֹּשֶׂם ואת השמן (שמות לה כח).  היה עומד בחנות של בושם (תוספתא ברכ' י ח).  בזמן שיש בו (בצלוחית) בושם (שם שבת ד יא). בְּשָׂמִים לשמן המשחה ולקטרת הסמים (שמות כה ו).  קח לך בְּשָמִים ראש מר דרור (שם ל כג).  ותתן (מלכת שבא) למלך מאה ועשרים ככר זהב וּבְשָׂמִים הרבה מאד לא בא כַבֹּשֶׂם ההוא עוד לרב (מ"א י י).  ויראם (יחזקיהו את מלאכי מרדך בלאדן) את בית נכתה את הכסף ואת הזהב ואת הַבְּשָׂמִים (ישע' לט ב).  מה טבו דדיך מיין וריח שמניך מכל בְּשָׂמִים (שה"ש ד י). מר ואהלות עם כל ראשי בְשָׂמִים (שם יד), ר"ל הבשמים היתר טובים.  כי כן ימלאו ימי מרוקיהן (של הנשים הלקוחות להמלך אחשורש) ששה חדשים בשמן המר וששה חדשים בַּבְּשָׂמִים ובתמרוקי הנשים (אסת' ב יב).  מעשה בבתו של נקדימון בן גוריון שפסקו לה חכמים ה' מאות זהובים לקופה של בשמים לבו ביום (כתוב' סו:).  — ואמר המשורר: היתרצה לך בשם בריחו ומנשמת בשמיך גנב (ר"י הלוי, זמן אסר).  — ג) הצמח נותן הַבֹּשֶׂם, כמו בָּשָׂם, Balsamstrauch; baumier; balsam plant: לחייו כערוגת הַבֹּשֶׂם (שה"ש ה יג).  דודי ירד לגנו לערוגת הַבֹּשֶׂם (שם ו ב).  ערוגה קטנה של בשמים (ב"ב סט.).  קורנס של בשמים (שבת קכג.).  — ואמר המשורר: אמיר בושם אשר רוח תניפהו לכל רוח (ראב"ע, אמיר בושם).  נא אמרו לו לרוץ על גן אהב ורעות בָּשְׂמֵי עשבו (רמב"ע לר"י הלוי, ילדי ימים).  — ד) * בכלל ריח טוב, למשל מיין, וכדומה: שמן שבשמו כעין שמן המשחה (רמב"ם, ברכ' ט ג).

—  פִעל, * בִּשֵּׂם, * מְבַשֵּׂם: בנוהג שבעולם כלה מקשטין ומבשמין אותה (מד"ר שמות כג).  —  ואמר הפיטן: מושלי גנזכי מכמניך בִּשַּׂמְתָּם תמרוק סממניך לריח שמניך (אור ישע, א פסח).

—  פֻע', *בֻּשַּׂם, מְבֻשָּׂם, מבו-, — שעשוהו והתקינוהו בבשמים אל יצא (הת"ח) כשהוא מבושם לשוק (ברכ' מג:).  ואם אמר לו (המוכר לקונה) יין מבושם אני מוכר לך חייב להעמיד לו עד העצרת (ב"ב ו ג).  שלא יצאה אשה אחת מהן מבושמת לעולם (ירוש' יומ' ג מא.).  במוצאי שבת כשהוא מבושם ובכלים נאים (מס' סופ' כא).  —  °ובקצת התול מבושם, שתוי, קצת שכור: תראה להעמיד להם י"ש דבש או יין לשתות, ויתחילו בודאי לדבר, כמאמר העולם איש מבושם מדבר מה שיש לו על הריאה (בוחן צדיק, מכת' א).  כשאדם מבושם אזי הנשמה שבו מדברת וזה הוא שהעולם אומרים מה שבאדם שאינו מבושם על הריאה הוא בשכור על הלשון שאז הנשמה מדברת (הערה שם).  —  *יערב לכם, יבשם לכם, ברכה לשותים יין וכדומה: אמר להם יערב לכם יבושם לכם ימתק לכם שתיתם את היין החזירו את הקנקן (מד"ר בראש' פה).

—  הִתפ', *הִתְבַּשֵּׂם, — עשה והתקין עצמו בבשמים: מקום שהיו מתבשמות בו נעשה נמקים נמקים (שבת סב:).  מפני מה האשה צריכה להתבשם (מד"ר בראש' יז).  — ואמר הפיטן: בושם רקוח הִתְבַּשְּׂמִי מור ולבונה התקטרי (יוצר לשבת הגדול, אתי מלבנון).  —  ואמר המליץ: לזאת אלבש ואתעטף ואתבשם ואסוכה ואתנהג בטוב לבב ואשובה ואלכה (ר"ש הנגיד, לח).  היה זמננו כמו דומם וכן רבים לשונם בדמי חבשו עד בואו אדוננו ונתבשם זמן ממרקחי בשמו והעטשו (ר"מ בר' שלמה, שירים מקובצים, יהגו מזמותי).