בָּשְׁנָה

1, ש"נ, — כמו בֹּשֶׁת:  גם אותו לאשור יובל מנחה למלך ירב בָּשְׁנָה2 אפרים יקח ויבוש ישראל מעצתו הוש' י ו.  — ואמר המליץ:  כי תשגב קריה נאמנה, לא תירא ממצור יום שטנה, בלעדו כל בית רב בָּשְׁנָה (ראב"ע , בין רעים).  היתה לכל למשל ולשנינה, מכל שב ועובר לוקחת בּוֹשְׁנָה, השבעתה במרורים הרויתה לענה (ראב"ע , בין רעים).



1 לפי הצורה החיצונה כמו חָכְמָה.  אך לפי הסכמת המדקדקים שנגזר מן שרש בוש בהוספת =נָה, הוא א"כ משקל פעלנה.  והנה משקל שמות בהוספת =נָה בסוף מצוי בערב', אך בעבר' אין לו חבר ואין לסמך על זה להחליט כי בנין משקל זה היה נהוג בעברית (Barth, N. 214).

2 ת"י בהתא.  מנחם הביא זה במחברת בש, וריב"ג בשרש בוש אמר וז"ל:  ומהענין הזה (של במבושיו) נאמר לבעל בשנה אפרים יקח והוסיפו הנון על השרש לשנוי המם ולהבזות הנקרא בו, והעקר בו בושה.  ע"כ.  ורש"י וראב"ע ורד"ק כלם פרשו מלשון בושה, בהוספת נה, והעיר ראב"ע שהוא כמו שבענה.  וכן הסכימו המדקדקים החדשים, והעירו קצתם שהוספה כזו נהוגה בארמית, כמו אֻשרנה אך פה ההוספה היא רק נ, ונוספה א כנהוג במלות ארמיות.  .Ew (דקדוק, סי' 163) אמר כי הוא על משקל צִפּרֻן, וכן בּשֶׂן, ובהוספת ה נשתנה לבָשְׁנָה.  וכעין זה גם:  Kö (ב, סי' 958).  אבל המליצה יקח בשת זרה מאד, ולכן  הנוסחה חשודה, ואולי בַּשֶׁבִי, - בַּשֶׁבִי אפרים יֻקח, וכדומה.

חיפוש במילון: