בהפס' בָּתֶר, ש"ז, מ"ר בְּתָרִים, סמי' בִּתְרֵי, — נתח, חתיכה של בשר וכדומה Stück; morceau; piece : ויתן (אברהם) איש בִּתְרוֹ (מהאיל וכו' שבתר) לקראת רעהו בראש' יה י. לא הקימו את דברי הברית אשר כרתו לפני העגל אשר כרתו לשנים ויעברו בין בְּתָרָיו שרי יהודה ושרי ירושלם הסרסים והכהנים וכל עם הארץ העברים בין בִּתְרֵי העגל ירמ' לד יח-יט. — °ובמליצה בִּתְרֵי הַלֵּב, הקרעים שנקרע הלב מצער ויגון: עברה (הבשור הרעה) כמוקד בין בתרי לבבי ר"י הלוי, זאת התלאה. כבדה מאד מחלת אבלו עדי כתרה יתרת כבדי ועברה בין בְּתָרֶיהָ שם. — °ובהשאלה בִּתְרֵי העיר, הריסותיה, חרבותיה: מי יעשה לי כנפים וארחיק נדוד אנוד לבתרי לבבי בין בתריך הוא, ציון הלא תשאלי. — ב) כנוי להשמש בפרט בבקר ולפנות ערב כשקרניה כמו בוקעות ומתפשטות על ראשי ההרים, והרי בֶתֶר, הרים שקרני השמש מתפשטות עליהם בפרט בבקר ולפנות ערב: עד שיפוח היום ונסו הצללים סב דמה לך דודי לצבי או לעפר האילים על הרי בָתֶר1 שה"ש ב יז. — ג) °השתממש המשורר בהרי בתר במשמע' פרוד ונדוד, ואמר בצערו על פרוד אוהבו: הן הררי בֶתֶר2 יעידון כי מטר שחק מאד כילי ודמעי שוע ר"י הלוי, איך אחריך, ר"ל ההרים ששם נפרד ממנו אוהבו. זכרתיך עלי הרים בְתָרִים תמול היו בך הרי בשמים הוא, ידענוך נדוד.
1 בסוף פרשה ח כתוב על הרי בשמים, ואפשר שגם כאן היה כתוב כך, או אולי להפך גם שם היה כתוב בתר כמו כאן. עכ"פ, לפי הנוסחה שלפנינו, פרשו רוב המפרשים מלה זו במשמ' א, מענין חתוך וכריתה, ואמר רש"י: הרים מופלגים ממני, וראב"ע: הרי נדוד, ורוב החדשים: הרים קרועים שגאיות צרים מבדילים ביניהם. ויש מן החדשים שראו במלה זו כנוי לרחם האשה. אבל, מלבד שאין בשאר הלשונות האחיות חבר למשמעה כעין זו למלה בתר ביחס להרים, אין זה נותן להמליצה את הגון הרועי שבכל דברי השולמית לדודה. והנה בערבית משמש הפעל בַתַרַ بَتَرَ ממש במו בעבר' במשמעת חתך וקטע, משרש זה בעצמו השם בֹתַיְרא بُتَيْرَاۤءُ כנוי להשמש, ונאמר בחדית' עלי בענין תפלת השחר: חין תבחר אלבתירא אלארצ', ור"ל עד שיתפשט השמש על פני הארץ, ומזה גם הפעל אַבְתַרַ أَبْتَرَ אלרג'ל, התפלל עם הנץ החמה לשאן אלערב. ואין ספק בדבר כי השתמשו העברים כמו הערבים במושג בקיעה וקטיעה ליציאת קרני השמש והתפשטותו, כמו יבקע כשחר אורך, אילת השחר שבקעה אורה, וכמו"כ בערב' מלבד השם בתירא והפעל אבתר, משמש גם הפעל קצ'ב قَضَبَ, שמשמעתו הוא חתך וקצב, כמו בעבר', בהתפעל תקַצִ'ב אלשמש, שלחה קרני אורה. ואין שום דבר מונע לחשב, כי גם בעברית, בפרט בגליל אולי, בלשון הרועים, שמש השם בתר במשמעה של בתירא בערבית, כנוי להשמש בפרט בבקר ולפנות ערב, כשקרני אורה פרושות על ראשי ההרים, כמו שנשמרו בשיר השירים עוד מלים שהיו שגורות בפרט בפי הרועים, וכמו שהעיר דר' יהודה על המלה גלש, עי' ערך גלש. והרי בתר, ההרים שאור השמש פרוש עליהם בשחר ובערב עד עת שקיעת החמה. ואמרה השולמית לדודה: עד שיפוח היום ונסו הצללים ויוכל לבוא אליה יסב וידמה לצבי או לעפר האילים שהם רצים ומקפצים עד הערב על הרי בתר, שאור השמש יאיר אותם עד עצם הלילה.
2 לפי פרושו של ראב"ע.