גֵּא
1, ת"ז, מ"ר גֵּאִים, — בעל גאוה, ההפך מן עָנָו, stolz; orgueilleux; proud: שמענו גאון מואב גֵּא2 מאד גאותו וגאונו ועברתו (ישע' יו ו).
1 משרש גאה, כמו בֵּן, רֵעַ, עֵץ, צָו. וסובר .Bö כי צורת גֵּא מיוחדת לבני אפרים במקום גֵּאֶה.
2 בירמ' מח כט גֵּאֶה.