* 1, גָּבִיתִי, גָּבִיתַ, עת' אֶגְבֶּה, לנק' תִּגְבִּי, תִּגְבּוּ, תִּגְבֶּינָה, מק' לִגְבּוֹת, — תבע ולקח דמי פרעון, מכס, או חוב, einnehmen; percevoir; to collect: הוציאה גט ואין עמו כתובה גובה כתובתה (כתוב' ט ט).  שכיר יום גובה כל הלילה שכיר לילה גובה כל היום (ב"מ ט יא).  מעשה ידיה ומציאתה (של המפותה הן שלה) אף על פי שלא גבתה (כתוב' ד א).  מוסר אני לכם איש פלוני ופלוני הדיינים שבמקום פלוני שכל חוב שיש לי שאגבנו כל זמן שארצה (שביע' י ד).  שמא תפול לה ירושה ממקום אחר ויחזור ויגבה הימנה (כתוב' ה ז).  המוציא שטר חוב כתוב בבבל גובה עליו כסף בבל (תוספתא שם יג ג).  המלוה את חבירו ברבית ובא לפני בי"ד קונסין אותו ואינו גובה לא את הקרן ולא את הרבית (שם ב"מ ה כב).  לקח ממנו שדה ואכלה והרי היא יוצאה מלפניו גובה את הקרן מנכסים משועבדים ולאכילת פירות אין גובה אלא מנכסים בני חורין (שם ב"ב ו כ).  השוכר חנות מחבירו וכו' נותנין לו שלשה רגלים כדי שיגבה הקיפו (שם ב"מ ח כז).  האומר איני מתפרנס משל עצמי שוקדין עליו ומפרנסין אותו נותנין לו לשום מתנה חוזרין וגובין הימנו (שם פאה ד יח).  השוכר שדה מחבירו וכו' נאר חציה וזורעה חציה כדי שיהיה לו מאין לגבות (שם ב"מ ט ז).  גבו לו בחזקת שאין לו ונמצא שיש לו (ירוש' פסח' ב הל' ה).  בעל חוב מאוחר שקדם וגבה מה שגבה גבה (כתוב' צ.).  הנחתי לך מקום לגבות הימנו (שם צה.).  שמת והניח שתי בנות ובן וקדמה הראשונה ונטלה עישור נכסים ולא הספיקה שניה לגבות עד שמת הבן (שם סט.).  הניח מלא מחט גובה מלא מחט מלא קרדום גובה מלא קרדום (גיט' ל:).  גבאו (הנכרי את העבד) בחובו או שלקחו סיקריקון לא יצא לחירות (שם מד.).  מפני מה אמרו בעל חוב בבינונית כדי שלא יראה אדם לחבירו שדה נאה ודירה נאה ויאמר אקפוץ ואלונו כדי שאגבנו בחובי (שם מט:).  שטרי חוב המוקדמין פסולין וכו' גזירה שמא יגבה מזמן ראשון (ב"מ עב.).  כשהוא גובה צריך להביא ראיה (ב"ב קלח:).  הרי שמכר שדה לחבירו והשביחה ובא בעל חוב וטרפה כשהוא גובה גובה את הקרן מנכסים משועבדין (שם קנז:).  כשהם גובין (לחומת העיר) לפי נפשות גובין או (אולי) לפי שבח ממון גובין (שם ז:). מצא בע"ח לגבות שטר חובו (מד"ר בראש' ה).  למדינה שהיתה חייבת לו מס למלך והיה המלך משלח לגבותה (תנח' בובר, אמור ל).  שלא יהיו האומות העולם אומרים מה דוד סבור החריב בית אלהינו ועשה בית לאלהים נינערו אלהינו וגבו נקמתם והחריבו בית אלהים (פסיקתא רב' ו).

— נִפע', *נִגְבָּה, נִגְבְּתָה, נִגְבֵּת, נִגְבִּית, — שגבו, שגֹבים אותו: והקופה נגבית בשנים ומתחלקת בשלשה (פאה ח ז).  שהשושבינות ניגבית בבית דין אבל השולח לחבירו כדי יין וכדי שמן אין ניגבית בבית דין (ב"ב ט ד).  אין בה (בשושבינות) משום רבית וחוזרת בעיניה ונגבת מן האמצע (תוספתא שם י ח).  סבלונות העשוין ליבלות אין נגבין  ושאין עשוין ליבלות נגבין (גמ' שם קמו.).  אם הרעוך הרבה יהי בעיניך מעט ואמור כמעט נגביתי דא"ז ב.  אם בה (בהמתנה) תנאי שתגבה מחיים נגבית מחיים (שו"ת הרי"ף יג).  ואין הכתובה נגבית אלא לאחר מיתת הבעל (רמב"ם, הלכ' אישות יו). — ומקור: תורמין על המשכון ועל העתיד  ליגבות (תוספתא שקל' ב ה).  השטר מצוי להגבוֹת (מד"ר בראש' פח).

— הִפע', *הִגְבָּה, — הגבה לפלוני את חובו, עשה שיִגְבֶּה, גָּבָה בשבילו: יש מוכר את אביו להגבות אמו כתובתה כיצד ישראל לקח עבד ושפחה מן השוק ולהם בן ושחרר את השפחה ונשאה ועמד וכתב כל נכסיו לבנה נמצא זה מוכר את אביו להגבות לאמו כתובתה (יבמ' צט.).  מהיכן מגביהו (את חובו) מן העידית (ב"מ עז:).  ואנו ב"ד קבלנו שבועה ממנה בפני היתומים והגבינוה כתובתה מנכסים וקרקעות (ר"י ברצלוני, השטרות לח).  אם יהי מנהג המקום שלא להגבותה וכו' לפי שיש מי שאומר שלא נהגו במקומנו להגבותה מחיים לעולם שו"ת הרי"ף יג.  בית דין יורדין לנכסי כל אחד ומגבים לשכנגדו את חובו (רש"י כתוב' קי.).  ואמר לב"ד הגבו לי אלו השטרות (ר"י בן הרא"ש, תשו' א).  חבירך לא עבר עבירה מימיו רק פעם אחת וכו' לכן הגבו עבירה ממנו (הרוקח סי' שיט).  ובא סופר העיר ואיש אחר עמו והגבו לאלמנה אותם נכסים בכתובתה (ר"מ אלשקר סי' לג).  וכן מי שגנב מגבין ממנו הקרן (לבוש, הלכ' דיינים א).  האחד גבה וטוען השני שלא כדין הגבוך כי לא היה חייב לך כלום (לבוש חו"מ, גביית מלוה קד ב).