גָּבְהָה, גָּבַהְתִּי, גָּבְהוּ, עתיד אֶגְבַּהּ, תִּגְבְּהוּ, תִּגְבַּהְנָה, תִּגְבְּהֶינָה, — א) היה גָבֹהַּ, גבה הקומה, hoch sein;  être haut; be high:  ויתיצב (שאול) בתוך העם ויִּגְּבַּהּ מכל העם משכמו ומעלה ש"א י כג.  וַתִּגְבַּהּ קומתו על בין עבתים יחזק' יט יא.  גָּבַהְתָּ בקומה שם לא י.  לא יִגְּבְּהוּ בקומתם כל עצי מים  שם יד.  — ורֹם המקום:  כי גָבְהוּ שמים מארץ כן גָּבְהוּ דרכי מדרכיכם ישע' נה ט. הבט שמים וראה ושור שחקים גָּבְהוּ ממך איוב לה ה. —  ב) בהשאלה, התנשא, התעלה בגדולה, בכבוד, בגאוה erhaben, hochmütig sein; être élévé, orgueilleux; be exalted, proud :  וַיִּגְבַּהּ יי' צבאות במשפט ישע' ה יו.  יען כי גָבהוּ בנות ציון  ותלכנה נטוות גרון שם ג יו.  שמעוּ והאזינו אל תִּגְבָּהוּ ירמ' יג יה .  — וַתִּגְבְּהֶינָה1 ותעשינה תועבה לפני יחזק'  יו נ.  — ועם לב: יען גָּבַהּ לבך ותאמר אל אני יחזק' כח ב.  ברב חכמתך ברכלתך הרבית חילך וַיִּגְבַּהּ לבבך בחילך שם ה.  לפני שבר יִגְבַּהּ לב איש ולפני כבוד ענוה משלי יח יב.  — והמקור:  כי אז אסיר מקרבך עליזי גאותך ולא תוספי לְגָבְהָה עוד בהר קדשי צפנ' ג יא.

— הִפע', הִגְבִּיהַּ, הִגְבַּהְנוּ, תַּגְבִּיהוּ, תַּגְבֵּהֶינָה2 מקו' הַגְבֵּהַּ, — א) עשה שֶׁיִגְבַּהּ:  וידעו כל עצי השדה כי אני יי' השפלתי עץ גבה הִגְבַּהְתִּי עץ שפל יחזק' יז כד .  אהב פשע אהב מצה מַגְבִּיהַּ פתחו מבקש שבר משלי יז יט.  ואחרי כן בנה (מנשה) חומה חיצונה לעיר דויד וגו' וַיַגְבִּיהֶהָ מאד  דהי"ב לג יד.  שאם רצה (הקונה בית מחברו) להגביה מגביה להשפיל משפיל תוספתא ב"ב ג א.  — ובמשמ' שם דבר במקום גבוה מן הארץ:  כי תַגְבִּיהַּ כנשר קנך משם אורידך ירמ' מט יו.  —  *והרים את:  אין מוכרין לעובד כוכבים ואין טוענים עמו ואין מגביהין עליו שבת א ז.  שנים שהיו ממלאין (מים) לחטאת והגביהו זה על זה פרה ז יא.  —  *ובמשמעת נטל דבר מן הקרקע, ממקום שנפל והרימו למעלה:  סאה תרומה שנפלה למאה הגביהה ונפלה למקום אחר תרומ' ה ה.  נפלה סכין (מידו בשעת השחיטה) והגביהה נפלו כליו והגביהן חול' ב ג .  היתה (האבן) בין החביות מגביהה ומטה על צדה והיא נופלת שבת כא ב.  הגביהה (את החבית) ונטל הימנה רביעית ב"מ ג יב.  וכיון ששמע הממונה קול רגליו של כהן גדול שהוא יוצא הגביה לו את הפרוכת נכנס והשתחוה ויצא תמיד ז א.  היתה (הקורה) עשויה מדרון ומקבלת אריח בנוי היושב כדרכו עליה אינו צריך להגביה הצד שיני תוספתא ערוב' א ו .  הלבישו (העבד את הלוקח) הנעילו הגביהו קנאו קדוש' כב:.  ובלבד שלא יגביה מקרקעיתו של כלי טפח שבת קלט:.  עמד (האב) והגביהו (את בנו) מלא קומתו וחבטו לארץ ומת דא"ר ט.  — וידיו:  הסגן אומר לו אישי כהן גדול הגבה ימינך וכו' אישי כהן גדול הגבה שמאלך יומא ד א.  כהן גדול מגביה את ידיו למעלה מן הציץ  סוט' ז ו.  הנוטל ידיו צריך להגביה ידיו תוספתא ידים ב ב.  האשה שלשה בעריבה וידיה עסוקות בבצק אחד כל זמן שמגבהת זו ומנחת זו מגבהת זו ומנחת זו האשה ועריבה טמאין שם אהיל' ה יא.  — ובלי הפעול, הרחיק ידו למעלה:  הקוצץ קנים מגביה טפח וקוצץ  תוספתא שביע' ג יט.  ב)  *הרים דבר מתוך דבר, הפריש:  כיון שהיא (האשה) נותנת את המים   מגבהת חלתה חלה ג א. ולא מגביהין תרומה ומעשר ביצה ה ב.  ג) *הסיר מן:  מגביהין 3 מן השולחן עצמות וקליפין שבת כא ג.  ואין מגביהין אותו (את נר חנכה) ממקומו עד שיכבה סופר' כ ג.  אוסרין בכל שהן עד שיגביה אותו וכן גיד הנשה שנתבשל עם הגידין או עם הבשר בזמן שמכירו מגביהו והשאר מותר רמב"ם, מאכלות אסורו' יו ו.  טלית שהיא מונחת חציה על גבי קרקע וחציה על גבי עמוד ובא אחד והגביה חציה מעל גבי הקרקע ב"מ ט..  —  והקול, *הִגְבִּיהַ קולו, דבר בקול חזק:  שלא יהא אדם מגביה את קולו ומתפלל ירוש' ברכ' ד ז..  המגביה קולו בתפלתו הרי זה מנביאי השקר גמ' שם כד:.  שלא יגביה קולו (העונה אמן) יותר מן המברך וכו' שאין המתרגם רשאי להגביה קולו יותר מן הקורא שם מה..  ומכניס אצבעותיו בין הנימים ומגביה קולו בנעימה מד"ר שה"ש, מי זאת.  הגביה קולו לאמר קדוש קדוש קדוש אמרו לו מה ראית שהגבהת את קולך מד"ר במדבר ד.  — ובהשאלה, °הִגְבִּיהַּ לבו:  חיל וכח יגביהו לב ומשניהם יראת אלהים ב"ס גני' מ כו.  — *והגביה דעתו:  לא תמצא במי שמגביה דעתו עליה (על התורה) כשמים עירו' נה..  —  *וְהִגְבִּיהַּ שררה על:  ואל יגביהו ישראל שררה אלו על  אלו מד"ר ויקר' כ.  —  *והִגְבִּיהַּ את עצמו, התגאה:  ואם הגביה עצמו הקב"ה משפילו נדר' נה..  ד) פ"ע, עשה באופן גבוה, במקום גבוה, ועם קצת פעלים, שבת, עוף, וכיוצא בזה:  מי כיי' אלהינו הַמַּגְבִּיהִי4 לשבת המשפילי לראות בשמים ובארץ תהל' קיג ה-ו.  ובני רשף יַגְבִּיהוּ עוּף איוב ה ז.  — ובלי הפעל:  שאל לך אות מעם יי' אלהיך העמק שאלה או הַגְבֵּהַּ למעלה  ישע' ז יא.  אם על פיך יַגְבִּיהַּ נשר איוב לט כז.

— הֻפְ', *הֻגְבַּהּ, הוּגְ-, — שהגביהו אותו:  שפלים הוגבהו והגבוהים הושפלו סוט  מז.

— נִתפ', *נִתְגַּבֵּהַּ, נִתְגַּבְּהוּ, — הגביה את עצמו:  מי גרם להם לבכורים שאבדו הכבוד הזה על שנתגבהו בעצמם מדר' במדב' ו.  ואיבה אשית וכו' למה שנתגבה (הנחש) והזיק את הראש מד"ר תדשא ז.  מתגבהת (האשה) על בעלה אליהו רבא יח.

— נִפ', °נִגְבַּהּ, נִגְבַּהַת, נִגְבָּהִים, מנֻגנת בטעם של גֹּבַהּ:  אבל הראשונים היו יודעין הענין ומפסיקין במלה הנפסקת וכו' ומגביהין במלה הנגבהת ומשבירין במלה הנשברת הור' הקורא ג, 74.  וטעם אלו הפזרין הגדולים אמרו לפי שיש בפסוקים אלה חוזק ביותר ונגבהין יותר מדאי לכך נעשו פזרין גדולים שם 92.