1, ש"ז, סמי' גֵּו, כנ' גֵּוִי, גֵּוְךָ, גֵּווֹ, — א) כמו גַּו, גַּב: שוט לסוס מתג לחמור ושבט לְגֵו כסילים משלי כ ג. גֵּוִי נתתי למכים ולחיי למרטים פני לא הסתרתי מכלמות ורֹק ישע' נ ו. ותשימי כארץ גֵּוֵךְ ובחוץ לעברים שם נא כג. — ואמר המשורר: הלא תחמד (הנשמה) פרידת גֵּו ולשוב אל גאון עדיה ר"י הלוי, יקרה. חרב תער מתוך תער ותעביר תער על גֵּו נבלים, הוא, יבשו אלי. — ובמליצה, השליך דבר אחרי גֵּווֹ, כמו אחרי גַּוּוֹ, זלזל בו, חשבו לאין: ואתה חשקת נפשי משחת בלי כי השלכת אחרי גֵוְךָ כל חטאי ישע' לח יז. — ב) עֵדָה2, Gemeinde; communauté; community: מן גֵּו יגרשו יריעו עלימו כגנב איוב ל ה. — ובכלל *חבורה של בני אדם: וארב לו וקם עליו וכו' פרט לזורקי אבן לגו3 סנה' עט..