פ"ע, עת' יִגְהַר, — הפיל את עצמו ארצה, השתטח, sich niederverfen; se prosterner; to prostrate o. s:  ואליהו עלה אל ראש הכרמל וַיִּגְהַר ארצה וישם פניו בין ברכו מ"א יח מב. ויעל (אלישע) וישכב על הילד וישם פיו על פיו ועיניו על עיניו וכפיו על כפו וַיִּגְהַר עליו ויחם בשר הילד מ"ב ד לד. יש מן הקוסמין שמשמשים בחול או באבנים ויש מי שגוהר לארץ וצועק רמב"ם, עבוד' כוכב' יא ו. והיה הולך (מורי) בבית וחוזר על המטה וגוהר עלי כה עשה עד חצי היום שהייתי מת לגמרי שבחי מהרח"ו, השל"ב. — ואמר הפיטן: שאול אופל בלי זוהר, יחידו יננד ויגהר שעה קולי אויגנ' מוסף יוה"כ מנהג. וארצה אהיה גוהר ולא אבטח על שקר שבת מנחות, מוסף, ביום כפרת עונות. וכפר עון ואשמה, ואשובה ממשובה, ואם על ראש עברו, בעמקי ים יגהרו סמא"צ, סלי' לאשמו' כפור, דלתיך הלילה. — ובמשמ' על: זאת נשיב אל לבנו ואז טפשנו יטהר, זאב ונמר אם עלינו גָהַר שם שחר' יוה"כ, אשחר. כדוב שכול יגהר, וכסוס ברגליו ידהר תוכח' מוס', עזרא הבבלי כז.

— נִפע', °נִגְהַר, — כמו קל: לדל נִגְהַר לך מהר לשלם את אשר חטא סמא"צ, סליח' לאשמו' כפור, יה לסלל. 

— הִפ', °הִגְהִיר,— קרא בגהירה על הארץ: רגיון הנהר, מאד חש וימהר, למלך מלכי המלכים, בו להטהר, חשמלי זהר, חדוש שיר לְהַגְהַר, למלך מלכי המלכים אראלים ומלאכים, יוצר שמע"צ. 

— הֻפע', °הֻגְהַר: למען מוגהר ארצה עד שבע ובשביעית נקרא, היום מוסרינו תנתק כי שמך נקרא מחז' ויטרי, הושע' להושע"ר.