ש"ז, בהפס' גָּב, מ"ר גַּבִּים, סמי' גַּבֵּי, — א) חלק גוף בע"ח בין השכם והמתנים, Rücken; dos; back of animals: על גַּבִּי חרשו חרשים האריכו למעניתם (תהל' קכט ג). —  ומ"ר: וכל בשרם וְגַבֵּהֶם1 וידיהם וכנפיהם (יחזק' י יב). כבשים שגביהן רחבים (תוספתא מנח' ט יג). השסועה בריה בפני עצמה היא שיש לה ב' גבין ושני שדראות (חולין ס:). המפלת בריה שיש לה ב' גבים וב' שדראות (נדה כד.). — ואמר המשורר: ואלו בא חגב יוני בם שֻׂגב ורכב על כל גַּב ונחשב בענקים (ראב"ע, נדוד הסיר). — ומ"ז *גַּבַּיִּם: ידו על הראש ולא ידו על הצואר ידו על הראש ולא ידו על הגביים (מנח' צג:). — ומנה  של בשר מן הגב: הולך אדם אצל טבח הרגיל אצלו ואומר לו תן לי גב2 אחד או ירך אחת (ר"ח ביצה כט:). — ב) הצד החיצון הגבנוני בכלי, באברים, וכיוצא בזה: סביב זרת האחד וזה גַּב המזבח (יחזק' מג יג). כי נטה אל אל ידו ואל שדי יתגבר ירוץ אליו בצואר בעבי גַּבֵּי3 מגניו (איוב טו כה-כו). וסודרים אותן (החזנים את הלולבים) על גב האיצטבא (סוכה ד ד). ואינן מטמאין (הכלים) מגביהן (כלים ב א). גב היד וגב הרגל (ע"ז כח.). טיט שע"ג מנעלו מגררו בגב סכין (שבת קמא.). שאין גב העשרון קודש ובירוצי היין והשמן קודש לפי שהוא יורד על גב הכלי (רמב"ם, מעה"ק ב ט). — ואמר המשורר: כגר כתושב אני על גב אדמה ואולם כי בבטנה נחלתי (ר"י הלוי, יי' נגדך). מה נכספו לך עם אשר בגללך רכבו בגב הים עלי גב לוח (הוא, זה רוחך). — °גב האניה: איך לא אהי כן ואני על גב אני תלוי בבין ארץ ובין שמים (הוא, אצעק בלב נמס). — ומ"ז *גַּבַּיִם: אין חולקים את הגבים4 (כלים כה ה). — ג) דבר בנוי כעין גב, Erhöhung; élévation; elevation: ותבני לך גָּב ותעשי לך רמה בכל רחוב (יחזק' טז כד). בבנותיך גַּבֵּךְ בראש כל דרך (שם לא). והרסו גַבֵּךְ ונתצו רמתיך (שם לט). כופין בני חצר זה את זה לעשות לחצר גב גבוה עשרה (תוספתא ב"מ יא יח). עשה להן (להתרנגולים) גב גבוה עשרה טפחים הרי זה חזקה (שם ב"ב ב יג). — ד) חלק המרכזי של האפן שדרך בו עובר הסדן, Nabe; moyen; nave: ומעשה האופנים כמעשה אופן המרכבה ידותם וְגַבֵּיהֶם5 וחשקיהם וחשריהם הכל מוצק (מ"א ז לג). — ה) עם על, *עַל גַּב, — לחזק הוראת עַל: ומקיף שתי ידיו (של הנתלה) זו על גב זו ותולה אותו (סנה' ו ד). שתי רגלים זו על גב זו שקדמו את הטומאה (אהל' י ב). שני לפסין ושתי קדרות שכפאן זו על גב זו (תוספתא כל' ב"ק ז יג). הנצרך לנקביו ואוכל דומה לתנור שהסיקוהו על גב אפרו (שבת פב.). שורה אדם פיתו ביין ונותנו על גב העין בשבת (שם קח:). הרכיב שני דשאים זה על גב זה (חולין ס.). — ובכנ': חולית הבור והסלע שהן גבוהין עשרה ורחבין ארבעה הנוטל מהן והנותן על גבן  חייב (שבת יא ב). הטומאה בכותל ומקומה טפח על טפח וכו' כל העליות שעל גבה אפילו הן עשר טמאות (אהל' ז א). המבריך את הגפן בארץ אם אין עפר על גבה אלא כל שהוא מותר לזרוע מיכן ומיכן ואסור לזרוע על גבה (תוספתא כלא' ד יא). השוכר בית מחבירו וכו' לא ירתף על גבו יין מפני שטוען את הכתלים (שם ב"מ ח ל). — ובמ"ר *עַל גַּבֵּי: אין מרכיבין פיגם על גבי קדה לבנה (כלא' א ח). כתב אות אחת סמוך לכתב וכתב על גבי כתב (שבת יב ה). פורסין עור של גדי על גבי שידה תיבה (שם טז ה). נותנין מים על גבי שמרים בשביל שיצלו (שם כ ב). היו שנים רוכבין על גבי בהמה (ב"מ א ב). חצרות היו בירושלם בנויות על גבי הסלע (פרה ג ב). מעין שהעבירו על גבי השוקת וכו' העבירו על גבי בריכה והפסיקו (מקוא' ה א). ואין מרכיבין כשות על גבי האיזמא ולא תרד על גבי ירבוז (תוספתא כלאים א יא). הזורע דבר המצמיח על גבי ביצים ועל גבי חילת חייב על גבי סלע ועל גבי אמת המים פטור (שם יד). גוי שהרכיב פרסק על גבי עוגם (שם ב יה). עריס שהעבירו על גבי קנים (שם ד ד). לובש אדם שתי חלוקות זו על גבי זו (שם ה יה). גוי שאמר לישראל תן שמן על גבי מכתי וכו' נפל על גבי בשרו משפשף ואינו חושש (שם דמאי א יח). אבל מביאין אותה חתיכות חתיכות על גבי מוטות (שם שביע' ה ח). הקושר את בהמתו על גבי הפקר אבל לא על גבי לקט שכחה ופאה (שם מע"ר ג יב). מעשר שיני אין נותנין אותו לא על גבי צינית ולא על גבי זזות (שם מע"ש א ג). שהרכיב עץ מאכל על גבי עץ סרק (שם ערלה א ה). שתי כירים המתאימות אחת גרופה וקטומה ואחת שאינה גרופה וקטומה מקיימין על גבי גרופה וקטומה ואין מקיימין על גבי שאינה גרופה ושאינה קטומה (שם שבת ג ג). השוכח תבשיל על גבי כירה (שם ד). נפל הדיו על גבי הספר ומחקו שעוה על גבי הפינקס ומחקו (שם יב יא). לא יתן אדם מים על גבי ספוג יבש ויתן על גבי מכתו (שם יג יד). הדגין והגבינין המסודרין על גבי עלין ועל גבי קנים (שם יה). שתי בריכות זו על גבי זו לא יזלף מן התחתונה לעליונה וישקה (שם מו"ק א א). שהרופא נותנו (את הגמי) על גבי המכה שהוא מוצץ את הליחה (שם כלים ב"ק ו יט). נפלו (משקים) על גבי הרחב שלו (שם כלים ב"ב ג ב). בשר ודם צר צורה על גבי הכותל ואינו יכול להטיל בה רוח ונשמה (ברכ' י.). שכח קדירה על גבי כירה ובשלה בשבת (שבת לח.). נר שעל גבי טבלא מנער את הטבלא והיא נופלת (שם קכ:). בני מלכים סכין על גבי מכותיהן שמן וורד (שם קיא:). אין נותנין שמן וחמין על גבי מוך ליתן על גבי מכה בשבת (שם קלד:).  בשעה שהיה יושב (דוד) בישיבה לא היה יושב על גבי כרים וכסתות אלא על גבי קרקע (מו"ק טז:). שהיה פתו אפויה וטבחו טבוח ויינו מזוג ונתן מים על גבי בשר (כתוב' ד.). המעביר דיו על גבי סיקרא בשבת (גיטין יט.). אין כותבין לא על דיפתרא ולא על גבי ניר מחוק (מס' סופר' א ה). — ועם ל, לְגַּבֵּי, ועם מ, מִגַּבֵּי: ישראל העושה עם הגוי בגת הרי זה מעלה את הלחם לגבי התפוח ומוריד את היין מגבי התפוח (תוספתא ע"ז ז ג). אין מלקטין עשבים מגבי הזבל (שם שביעית ב יד). — ובכנ': מעשה בבייתוס בן זונין שהביא גרוגרות בספינה ונשתברה חבית של יין נסך ונפל על גביהן (ע"ז ה ב). היתה שדהו זרועה קנבוס או לוף לא יהא זורע ובא על גביהם (כלא' ב ה). אמר ר' יהודה מעשה בשעת הסכנה והיינו זוקפין סולמות ומסככין על גביהן נסרים (תוספתא סוכ' א ז). יש לו גג ברשות הרבים ומבקש לבנות על גביו עלייה (שם ב"ב א ד). נעץ קנה בר"ה ובראשו טרסקל וזרק ונח על גביו חייב (שבת ה:). ה' אמלתראות של מילה היו על גביו (של ההיכל) זו למעלה מזו (עירו' ג.). — ובמשמעת על ידי, בסבת, באמצעות: הפותח את חביתו והמתחיל בעיסתו על גב הרגל ר"י אומר יגמור (חגי' ג ז). נדה שנתנה מעות בפיה וירדה וטבלה טהורה מטומאתה אבל טמאה היא על גב רוקה (מקוו' ח ה). אין מטבילין את הכלי על גב מימיו (תוספתא שבת יז). שושנה זו אינה בטילה אלא על גב ריחה (מד"ר ויקרא כג). —  ובכנ': מעשה בשוקת יהוא שהיתה בירושלים והיתה נקובה כשפופרת הנוד והיו כל הטהרות שבירושלים נעשות על גבה (מקוא' ד ה). — ומ"ר: עושין טהרות אלו על גבי אלו (יבמ' א ד). ופוסק עמו על הגדיש וכו' אעפ"י שלא יצא השער אבל אחרים לא יקוצו על גביו (תוספתא ב"מ ו יב). — ובמשמ' אצל: ומדליקין (בליל יוה"כ) בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ובמבואות האפלים ועל גבי החולים (פסח' ד ד). שכרה (את הפרה) ואח"כ שאל בעליה ומתה או נשברה אעפ"י שהבעלים עומדין וחורשין על גבה חייב (תוספתא ב"מ ח כא). והיה (ר' יהודה) מהלך על גב הנהר (ברכ' כב.). — ובמשמ' לשמור עליו: הכל שוחטין ואפילו כותי וכו' כשישראל עומד על גביו (חולין ג.). בזמן שאחרות עומדות על גבן (הרוקח סי' תעג). ובכנ' °גַּבָּךְ, אצלך: אז טרם נמתחו נבלי שכבים, בארץ עד לא דֻבקו רגבים, גַּבָּךְ שבעה דברים היו מגבבים (רש"י, סלי' צו"ג, אז טרם). — *מִגַּב לְגַב, מדבר לדבר: ומטבילין מגב6 לגב ומחבורה לחבורה (ביצה ב ג). —  *עולה על גביו, עדיף ממנו: שלשה כתרים הם כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות וכתר שם טוב עולה על גביהן (אבות ד יג). — ו) *מקום תפוח למעלה מאותו מקום באשה, כמו כף: שתי שערות שאמרו אפילו אחת בגבה7 ואחת בכריסה (ניד' נב:). — ויותר מסוים, *גַּב הערוה: ומה שיוחש הכאב והעקיצה ישתתף בו גב הערוה8 והחולבים וכפות הירך והאורבים (קאנון ג כא ד ח). — *אַגַּב, עי' ערך *אַגַּב.