גֹּאֵל, גֹּאֲלִי, ש"ז, מ"ר גּוֹאֲלִים, גֹּאֲלִים, גֹּאֲלַי, — א) מי שחובתו וזכותו לגאל, הקרוב הראשון במשפחה: ואיש כי לא יהיה לו גֹּאֵל והשיגה ידו ומצא כדי גאלתו ויקר' כה כו. ובעז עלה השער וישב שם והנה הַגּוֹאֵל עבר רות ד א. ועתה כי אמנם כי אם גֹּאֵל אנכי וגם יש גֹּאֵל קרוב ממני שם ג יב. כי ימוך אחיך ומכר מאחזתו ובא גֹּאֲלוֹ הקרב אליו וגאל את ממכר אחיו ויקר' כה כה. — וגֹּאֵל הַדָּם, הקרוב שהיתה לו לפנים הרשות לנקום מהרוצח נקמת דמי הנרצח: גֹּאֵל הַדָּם הוא ימית את הרצח בפגעו בו במד' לה יט. — ב) מי שגֹאל את זולתו מצרה, מעבדות, Erlöser; sauveur; redeemer: ובא לציון גּוֹאֵל ישע' נט כ. כה אמר יי' גֹּאֵל ישראל קדושו שם מט ז. ואני ידעתי גֹּאֲלִי חי איוב יט כה. כה אמר יי' גֹּאַלְךָ קדוש ישראל ישע' מח יז. — ג) *הגואל, שיגאל את ישראל מגלותם: כגואל הראשון (משה) כך גואל האחרון מד"ר רות, ויאמר לה בעז. מצד שנתקיימו הדברים ששמתי בפיך כלם יהיו לאות ברית על ביאת הגואל וכו' וזה אות גדול על היות הברית קיים על ביאת הגואל המיועד על ידי הנביאים  העקרים ד מד. כי יהיה זה היעוד לעת בוא הגואל כי ישוב ה' יתן זה המקום לישראל רלב"ג דהי"א ז.