1, גּוֹב, גּוֹבַאי, — עדת ארבה: מנזריך כארבה וטפסריך כגוב2 גּוֹבָי החונים בגדרות ביום קרה שמש זרחה ונודד ולא נודע מקומו אים נחום ג יז. משמת רשב"ג בא גוביי ורבו צרות סוט' ט טו. אכלה (את הפאה) חגב אכלה גובאי קרסמוה נמלים תוספתא פאה א ח. מתריעין על הגובאי כל שהוא מפני שמכה מהלכת היא שם תענ' ב י. ראה גוביי אומר ברוך דיין האמת ירוש' ברכ' ו י ג. עצירת גשמים וגוביי מתריעין עליהן שם תענ' א סד ד. ארבה זה גובאי חול' סה.. בעון גזל הגובאי עולה והרעב הווה שבת לב:.