ב. גֵּוָה
1, ש"נ, — יגון והתרגשות הנפש מפני צער עמוק, Leiden; affection; suffering: ואם לא תשמעוה במסתרים תבכה נפשי מפני גֵוָה2 ודמע תדמע ותרד עיני דמעה כי נשבה עדר יי' ירמ' יג יז.
1 בערב' גַוַי جَوَى, ופרשוה המלונים הערבים: אלחרקה ושדה אלחזן מן עשק או חזן, ע"כ, ור"ל בעבר': החם ועז היגון מחשק או מצער. ועי' הערה לקמן.
2 פרשו רוב המפרשים הקדמו' והאחרונים מלשון גאוה. אך אין למשמעה זו שום מקום כאן ואינה מתישבת על הענין, וכל מה שאמרו המפרשים לישב מליצת הכתוב הוא דחוק ולא טבעי. רק משמעת יגון נפש וצער חזק נותנת להמליצה כל כחה וגדלה.