1 , גֹּזֵז, ש"ז, מ"ר גּוֹזְזִים, — מי שמלאכתו לגזז את הצאן, Scherer; tondeur; shearer: ויעל (יהודה) על גֹּזְזֵי צאנו (בראש' לח יב).  ולקחתי את לחמי ואת מימי ואת טבחתי אשר טבחתי לְגֹזְזָי ונתתי לאנשים אשר לא ידעתי אי מזה המה (ש"א כה יא).  ולא יפתח פיו כשה לטבח יובל וכרחל לפני גֹזְזֶיהָ נאלמה (ישע נג ז).