גֵּוָה
ג. 1, — כמו גַּאֲוָה: כי השפילו ותאמר גֵּוָה2 ושח עינים יושע (איוב כב כט). אז יגלה אזן אנשים ובמסרם יחתם להעיר אדם מעשה וְגֵוָה3 מגבר יכסה (שם לג יו-יז).
1 מלה מסֻפקה. לפי דעת קצת המדקדקים זה צמצום מלת גאוה. ועי' הערה שלקמן.
2 פרשו רוב המפרשים הקדמונ' וקצת החדשים מלשון גאוה. אך המליצה דחוקה, ויותר נראה כי חצי הראשון של הכתיב משובש, וכבר הגיהו קצת החדשים שבמקום זה כי השפיל את רם וגאה.
3 גם כאן פרשו הקדמונים במשמעת גאוה, וגם כאן המליצה דחוקה מאד, ונראים הדברים גם פה שיש כאן שבוש, והגיהו קצת החדשים במקום זה: להסיר אדם מעשק או מפשע וגוה (ר"ל גופו) משבר יפדה.