* 1, ש"ז, מ"ר גְּוִילִים, —  א) אבן לא מסֻתתה, roher unbehauener Stein; pièrre brute; untrimmed stone: מקום שנהגו לבנות (את המחצה בחצר) גויל גזית כפיסין לבנים בונים הכל כמנהג המדינה בגויל זה נותן שלשה טפחים וזה נותן שלשה טפחים (ב"ב א א). גויל2 אבנים לא משופות גזית אבנים משופות (גמ' שם ג.). תחתון הבא לשנות בגויל שומעין לו בגזית אין שומעין לו (ב"מ קיז:). — ב) עור בהמה3 עשוי לכתיבה אך לא קלוף לא מעבר השׂער ולא מעבר הבשר: המוכר וכו' ספר של צבאים ונמצא של גויל (תוספתא ב"ב ד ז). היה הגימל מכלה את הגויל (ירוש' מגי' א עא ג). כתבה על הנייר וכו' פסולה על הקלף ועל הגויל וכו' כשרה (שבת עט:). הרואה ס"ת שנקרע חייב לקרוע שתי קריעות א' על הגויל וא' על הכתב (מו"ק כו.). כותבין על הקלף במקום בשר ועל הגויל במקום שער (סופר' א ד). לא יעשה (את הס"ת) חציו גויל וחציו קלפים אבל עושה חציו גויל וחציו צבאים קלפים (שם ב י). —  ומ"ר: גוילין4 נשרפין ואותיות פורחות ע"ז יח.. ספר תורה שכתבתי לפלוני גוילין שלו לא עיבדתין לשמן (גיט' נד:). כך עושין עורות של גוילין אצלם מביאין עורות יבישין שמשירים את צמרן ושורין אותם וכו' (ר"ש גאון, תשו' הגא', שלב).