*, ש"ז, שה"פ מן גָּוַע, — א) יציאת הנשמה מהגוף: בני על המת הזיב דמעה התמרר ונהה קינה כמשפטו אסוף שארו ואל תתעלם בגויעתו ב"ס גני' לח יו. כל מיתה שיש בה גויעה זו היא מיתתן של צדיקים ב"ב יו:. כל מי שנאמר בו גויעה מת בחלי מעים מד"ר בראש' סב.  אז אמרתי הגויעה לי תנעם אמותה הפעם ספר המוסר לר"ז אלצאהרי מה. בגויעתו יצאו שרפי קדש לעומתו והוא כחתן יוצא מחופתו שם. הגויעה תבצע רק אשר המות כבר החל ר"ש בלוך, מכת', אוצה"ס ד. —  ב) °כעין התעלפות בהרחם: ורוב הנשים כשהן קרובות לעת הנדות יקרה להן גויעה באמותיהן ורוח גדולה עד שיצא הדם וכו' ואשר אינן מולידות אחר נקיון הנדות הוא מפני גויעה שתתקרה באם שער השמים לאבי הרלב"ג ח.