1, פ"י, גָּזְלוּ, גָּזָלוּ, עת' תִּגְזֹל, תִּגְזָל, — א) לקח לעצמו דבר של אחרים בכח הזרוע, mit Gewalt wegnehmen; prendre avec violence; pluck away  והוכח אברהם את אבימלך על אדות באר המים אשר גָּזְלוּ עבדי אבימלך בראש' כא כה.  וחמדו שדות וְגָזָלוּ ובתים ונשאו ועשקו גבר וביתו איש ונחלתו מיכה ב ב.  בית גָּזָל ולא יבנהו איוב כ יט.  רבו משערות ראשי שנאי חנם עצמו מצמיתי איבי שקר אשר לא גָזַלְתִּי אז אשיב תהל' סט ה.  וַיִּגְזֹל (בניה בן יהוידע) את החנית מיד המצרי ויהרגהו בחניתו ש"ב כג כא. — ובבע"ח: כי יראת כי אמרתי פן תִּגְזֹל את בנותיך מעמי בראש' לא לא.  וישאו (בני בנימין) נשים למספרם מן המחללות אשר גָּזָלוּ שופט' כא כג.  גבולות ישיגו עדר גָּזְלוּ וירעו איוב כד ב. — ב) גזל את פלוני, ר"ל גזל דבר ממנו: לא תעשק את רעך ולא תגזֹל לא תלין פעלת שכיר אתך עד בקר ויקר' יט יג.  אל תִּגְזָל דל כי דל הוא ואל תדכא עני בשער משלי כב כב.  גּוֹזֵל אביו ואמו ואמר אין פשע חבר הוא לאיש משחית שם כח כד.  מציל עני מחזק ממנו ועני ואביון מִגֹּזְלוֹ תהל' לה י.  הגוזל במקור נדפס 'הגזזל' את הרבים חייב להחזיר לרבים תוספתא ב"ק ו יד.  כל מי שהוא גוזל את חבירו שוה פרוטה מעלין עליו כאלו הורגו מד"ר ויקר' כב. — ובהשאלה: שנאי טוב ואהבי רעה גֹּזְלֵי2 עורם (של העם) מעליהם ושארם מעל עצמותם מיכה ג ב.  ציה גם חם יִגְזְלוּ מימי שלג איוב כד יט, ר"ל ימסו ויובישו. — ובדבר מפשט, גָּזַל משפט פלוני, וכדומה: להטות מדין דלים וְלִגְזֹל משפט עניי עמי ישע' י ב.

— פָע', גָּזוּל, גְּזוּלָה, גְּזוּלִים, גְּזוּלוֹת: שורך טבוח לעיניך ולא תאכל ממנו חמרך גָּזוּל מלפניך ולא ישוב לך דבר' כח לא.  לולב הגזול והיבש פסול סוכה ג א.  ועל המריש הגזול שבנאו בבירה שיתן את דמיו מפני תקנת חשבון ועל חטאת הגזולה שלא נודעה לרבים שהיא מכפרת גיט' ה ה.  הלוקח מחמת הלוקח אף על פי שהלוקח הראשון אומר גזולה היא בידי לא כל הימנו לאבד זכותו של זה תוספתא ב"ב ב ב.  אדם לוקח לולב לזכות בו ואם היה גזול הוא צווח לפני המקום ואומר גזול אני חמוס אני פסיק' דר"כ, ולקחתם לכם. — ומי שגזלו ממנו: והיית אך עשוק וְגָזוּל כל הימים ואין מושיע דבר' כח כט.  בית דוד כה אמר יי' דינו לבקר משפט והצילו גָזוּל מיד עושק פן תצא כאש חמתי ובערה ואין מכבה מפני רע מעלליהם ירמ' כא יב.

— נִפע', נִגְזַל, —  שגזלו אותו, ובמליצה: כי לא ישנו אם לא ירעו וְנִגְזְלָה שנתם אם לא יכשולו משלי ד יו. — *ובעקר משמעתו: קרקע אינה נגזלת סוכה לא.. — *ומי שגזלו ממנו דבר: ואלו נשבעין ונוטלין השכיר והנגזל והנחבל שבוע' ז א.  הרי שהיה חייב לחבירו מנה ובא בב"ד ולא הספיק לתננו עד שבא בעל חוב של נגזל מנין שמוציאים מיד הגזלן ונותנים לבעל חוב של נגזל (ספרי נשא ג).  הגוזל את חבירו ומת הנגזל יחזיר הגזילה ליורשים (רמב"ם, גזילה ואבידה ח א).  מכר שדהו וחזר וקנאה מהנגזל (רי"ף ב"מ עג), שו"ע חו"מ שעד.  — ובכלל °מי שלקחו ממנו מעות לא בצדק: שכן דרך הנגזל ההוא (מי שאבד את כספו בשחוק) להכות החוטף ההוא על ידו או על שאר אבריו (מלמד התלמ' בהר).  — °ומ"ר: אוי להן לגזלנין ולחמסנין מקול צעקתם של נגזלים ושל נחמסים שעולה באזני המקום (ר"י בר' יקותיאל, מעל' המדות, האמונה).