1 בסור' גהַנָא, בערב' גַ'הַנַּם جَھَنَّم, ונחלקו בה חכמי לשון ערב', יש אומרים שהיא מע'רב, ר"ל מלה שאולה מלשון אחרת, וי"א שהיא ערב' גואליקי, מערב מו. — בארמית גיהנם: עתידין רשיעיא לאיתדנא לאתמסרא לגיהנם יקידות עלם ת"י, ישע' כו יט, שם לג יד. והא גיהנם מסיק תננא וגומרין דאשא ומבעיר שבבין דנור למידן ביה רשיעיא ת"י בראש' יה יז. ביונית γέεννα, וכמו שכבר העיר דלמן (G. Dalman, Realencycl. Herzog Hawk s. Hölle) זה מוכיח על הברת החירק הקצר לפנים כמו e, בתרגומים בדפוס' שלנו נקודה המלה גְהִנָם, אך הנקוד של התרגומים שלנו הוא מאוחר ואין לסמוך עליו הרבה, בתרגום של התימ' נקודה גֵּיהִנָם, וכן בערב' כנו הִנָאם ھِنَام לאחת משבטי השדים. ואעפ"י שאפשר שהכתיב גיהנם ולא גיהנום שבתלמוד אינו מוכיח שהם קראו גיהנָם, כי אפשר שכתבו כך גיהנם מפני שכן כתובה מלה זו הרבה פעמים במקרא, אעפי"כ יותר מסתבר שבאמת כבר שבה וגברה בזמן ההוא ההברה הקדומה -נָם במקום ההברה המאוחרת קצת -נֹם.  וכן ההברה הרגילה של הספרדים עתה גֵיהִנָּם, והיהודים האשכנזים אומרים בדבור גְהֶנֶם. וסוברים רוב החכמים שהשם גיהנם מצמצם מן השם גֵּי בֶן הִנֹם, שזה היה שם גיא בדרומית מזרחית לירושלם ששם היו עובדי המֹלך והבעל לפנים מעבירים את בניהם באש, ולכן נהיה למשל לתועבה נוראה, לזעוה ולשערוריה: וטמא (יאשיהו המלך) את התפת אשר בְּגֵי בֶני הִנֹּם לבלתי העביר איש את בנו ואת בתו באש למלך מ"ב כג י. ובנו במות התפת אשר בְּגֵיא בֶן הִנֹּם לשרף את בניהם ואת בנתיהם באש ירמ' ז לא. והוא (מנשה) העביר את בניו באש בְּגֵי בֶן הִנֹּם דהי"ב לג ו. — ובלי בן, גי-הנם יהוש' יה ח לפי רוב הספרים, ושם יח יו לפי כל הספרים, וכן נחמ' יא ו, וקצת החוקרים החדשים אמרו כי השם בן הנם נשתבש מן בן נעמן, והכונה לעבודת התמוז. ובגלל התועבות של עבודת המֹלך בגיא נבא ירמיהו עליה כי תהיה גי ההרגה, ושם יהיו פגרי העם מושלכים למאכל לעוף השמים ולחית הארץ. ובדרך דרוש דרשו חכמי התלמוד את השם הנֹם, ואמרו: בגיהנם שהכל יורד לה על עסקי הנם ערוב' יט., עי' ערך הנם. ודרשו עוד: ולמה נקרא שמו תפת והנם שהיו (הכומרים של המֹלך) מתופפים ומנהמים בתופים שלא ישמע אביו (של התינוק) קול הנער וירחם עליו ד"א הנם שהיה תינוק מנהם וקול נהמותיו עולות ד"א הנם שהיו הכומרים אומרין יהנה לך יערב לך יתבסם לך (ערוך, בשם ילמדנו, פרש' קדוש' ומד"ר איכה בקצת שנויים), ובזמן מאוחר דרשו שם זה שהוא ראשי תבות: ויהיה פירושו בנוטריקון גיא הישן כלומר שכר הישן וכו' ודמהו לשינה בהיותו הפסד כחות הנפש תגמ' הנפש ל:. מקום אבדן נפשות הרשעים כנוהו בשם גיהנם והוא נוטריקון גי הישן ר"ל שכר הישן מ' אלדבי, ש"א ט. — והנה לא נמצאה מלה זו במשמעת שאול במקורות הספרות העברית קודם המשנה. בבן סירא העברי לא באה מלה זו, גם בספר חנוך, שנתחבר כנראה בזמן מלכות החשמונאים האחרונים, לא נזכר השם גיהנם בפרוש, אעפ"י שהוא מדבר שם על גיא אחת שתהיה מקום המשפט של הרשעים. בעזרא הרביעי ובאגרת ברוך נזכר השם גיהנם במשמעה זו.  וכן בספרי הברית החדשה.  וקשה לקבוע  פחות או יותר בדיוק אימתי התחיל העם להשתמש בגיהנם במשמעה מיוחדה זו. עכ"פ, בימי סדור המשנה היתה מלת גיהנם כבר שגורה בפי כל במשמעת עולם התחתון, ורגלים לדבר כי כבר פשט השמוש בה במשמעה זו בימי החשמונאים ואולי עוד קודם.  ועי' הערה שאחרי זו.

2 אע"פ שספורי ר' יהושע בן לוי חשודים קצת, מפני שהוא ידע לספר הרבה ענינים נפלאים על הגן עדן ועל הגיהנם, מ"מ סגנונו של מאמר זה מעיד עליו כי אין זה דבר בדוי והגדה בעולם.  אלא שרב מריון בשם ר' יהודע בן לוי, או רבה מרי בשם ר' יוחנן בן זכאי ספר דבר שהיה במציאות.  וצריך לקבל עדות זו כמשמעה, שהיו באמת במקום מן המקומות בהגיא שקראו גי בן הנם שתי תמרות.  אולי נמוכות, והם הנקראים צינים, ומבין שתי התמרות האלה באמת יוצא עשן.  ואם כך הדבר, זה יאיר אולי באור בהיר על השם גיהנם, וגם אולי על עצם עבודת המֹלך במקום הזה להעביר את הילדים באש.  כי כל הגי הזאת מזרחית דרומית לירושלם היתה קרע באדמה שנתהוה אולי ע"י רעש, וכמו שאנו רואים שהיה מקום זה עלול לזעזועים של זועה, כמו שנבא הנביא:  ונבקע הר הזיתים מחציו מזרחה וימה גיא גדולה מאד ומש חצי ההר צפונה וחציו נגבה וגו' ונסתם כאשר נסתם מפני הרעש בימי עזיהו מלך יהודה.  ואפשר כי במקום אחד מהגיא שנתהוית ע"י הזועה נשאר סדק והיה עוד זמן מה עשן יוצא משם, כמו מפי  הרי אש שלא כבו לגמרה, ומשני עברי הסדק הזה היו עומדות שתי תמרות נמוכות, והיה נשמע משם גם מעת לעת קצת קול הברת נהימה כמו מתוך פי הרי אש. ואפשר לשער כי אולי על שם שתי התמרות שמשני עברי הסדק הזה וזה קול הנהימה הנסתר נקראה לפנים הגי הזאת גי הִנֹּם, כי הנם ھَنَم בערבית הוא מין ממיני התמרים, והַיְנַמַה ھَيْنَمَة הוא קול נהימה בלחש לשאן אלערב. ואחרי כן אולי נעלם מדעת ההמון מקור השם הזה הנם, ויחסוהו לאיש ששמו היה בן הנם, כמו שהיה רגיל בזמנים הקדומים, כי השם של מקום מן המקומות היה הסבה להולדת הגדה שלמה וליצירת אנשים ומעשים שלא היו כלל במציאות. ודבר טבעי הוא שהמקום הזה בהגי שהיה עולה משם עשן מתוך האדמה נחשב גם בעיני היהודים הקדמונים לפתחו של שאול, כמו שכך חשבו והאמינו גם היונים כי פי הרי האש הוא פתחו של העולם התחתון שלהם שקראו לו הַדֶס, וכמו שנחשב גם מקום אחר כעין זה לפתח השאול. כמו שספר רבה בר בר חנא: זימנא חדא הוה קאזילנא באורחא אמר לי ההוא טייעא תא ואחזי לך בלועי דקרח אזיל הוא חזא תרי בועי דהוה קא נפק קוטרא מינייהו שקל גבבא דעמרא אמשייה מיא ואותביה בריש רומחיה ואחלפיה התם איחרך א"ל אצית מה שמעת שומעית דהוו קאמרי הכי משה ותורתו אמת והן בדאים אמר ליה כל תלתין יומין מהדרא להו גיהנם כבשר בתוך קלחת ואמרי הכי משה ותורתו אמת והן בדאים (סנה' קי. — פעם אחת הלכתי בדרך ואמר לי טיע בוא ואראך בלועי קרח הלך וראה שני סדקים שהיה יוצא עשן מביניהם לקח גבב של צמר והטבילו במים ושמו בראש הרמח והכניסו שמה ונחרך אמר לו (הטיע) הקשיבה מה שהם אומרים שמע (רבה בר בר חנא) שהם אומרים משה ותורתו אמת ואנו בדאים אמר לו (הטיע) כל שלשים יום מנערת אותם הגיהנם כבשר בקלחת וכו'). וכמו שחשב הטיע את המקום הזה שהוא בלועי קרח מפני שהיה יוצא עשן מהאדמה והיה נשמע משם קצת קול הומה מפני שהיה המקום שארית של זועה ופעולת הרעש, כן היה נחשב המקום בהגיא שהיה יוצא משם העשן לפתח השאול, וזו היתה אולי הסבה לכל עבודת המֹלך במקום ההוא כדי לרצות את זעם האלהות. ואם כן היה השם גיהנם לפחות אצל ההמון נרדף עם השם שאול עוד בזמן קדום מאד, מפני שבאמת חשבו כי במקום הזה הוא פתח להשאול, ומעט מעט דחה השם גיהנם ההמוני את השם שאול היותר קדום מהשמוש הרגיל. ואעפי"כ, לפי דעת דר' דלמן, אין שום יסוד לעדותו של ר' מריון אדות העשן שהיה יוצא מבין שתי התמרות, כי האדמה במקום הזה אינה מטבע של הרי אש, ואי אפשר שבזמן מן הזמנים היה כאן פה של הר אש. ולכן לפי דעתו צריך להחזיק בסברה המקובלה כי ע"י נבואת ירמיהו על המקום הזה קבל אח"כ בדמיון העם מושג של מקום המשפט לרשעים. הערבים בימינו קוראים לחלק מגיא זו ואד אלנאר وَادِ النَار, ואומרים כי ביום המשפט הגדול תמלא כלה אש וידונו בה הכופרים.

3 בגמ' שם בארמית: בפניא (החמה אדומה) דחלפא אפיתחא דגיהנם.