"ע, עב' גַּלְתִּי, גַּלְנוּ, עתי' אָגִיל, תָּגִיל, יָגֵל, וַיָּגֶל, נָגִיל, נָגִילָה, תָּגֵלְנָה, צווי גִּיל, גִּילִי, גִּילוּ, גֵּלְנָה, — השמיע קול תרועת שמחה, הראה אותות שמחה, (וישמש עם ב, הדבר שעליו ישמח): וְגַלְתִּי בירושלם וששתי בעמי ולא ישמע בה עוד קול בכי וקול זעקה (ישע' סה יט). ואני ביי' אעלוזה אָגִילָה באלהי ישעי (חבק' ג יח). אָגִילָה ואשמחה בחסדך (תהל' לא ח). תזרם (את האויבים) ורוח תשאם וסערה תפיץ אתם ואתה תָּגִיל ביי' בקדוש ישראל תתהלל (ישע' מא יו). גִּיל יָגִיל1 אבי צדיק (משלי כג כד). כלה בחכה העלה יגרהו בחרמו ויאספהו במכמרתו על כן ישמח וְיָגִיל (חבק' א יה). ואני בחסדך בטחתי יָגֵל לבי בישועתך (תהל' יג ו). בנפל אויביך אל תשמח ובכשלו אל יָגֵל לבך (משלי כד יז). לכן שמח לבי וַיָּגֶל כבודי אף בשרי ישכן לבטח (תהל' יו ט). יששום מדבר וציה וְתָגֵל ערבה ותפרח כחבצלת (ישע' לה א). זה יי' קוינו לו נָגִילָה ונשמחה בישועתו (שם כה ט). שמחו לפניך כשמחת בקציר כאשר יָגִילוּ בחלקם שלל (שם ט ב). ישמח הר ציון תָּגֵלְנָה בנות יהודה (תהל' מח יב). — ועם על: ישיש עליך בשמחה יחריש באהבתו יָגִיל עליך ברנה  (צפנ' ג יז). — ועם נוספה: בשמך יְגִילוּן כל היום ובצדקתך ירומו (תהל' פט יז). — ואמר הפיטן: וזרים בנוהו יאהילון, ונכרים באוצרותיו יגילון (רשב"ג, אנוש' מחז' מונפ'). — וצווי: אל תראי אדמה גִּילִי ושמחי (יוא' ב כא). רנו שמים וְגִילִי ארץ יפצחו הרים רנה כי נחם יי' עמו (ישע' מט יג). שמחו את ירושלם וְגִילוּ בה כל אהביה (שם סו י). — ואמר המשורר: מפארן וישימון כל עץ יער ירן, ממדבר צן עד רחב עד הים האחרון, יגיל ולא יחיל קדש להדרתו, הנה נוחל ומנחיל העז ומשרתו (ר"י הלוי, פעמון זהב). — ולצער: כי אבל עליו עמו וכמריו עליו יָגִילוּ2 (הוש' י ה). 

הִפע', °הֵגִיל, — א) פ"י, שמח: חיל וכח יגילו3  לב (ב"ס גני' כו).  ועוד יש מהם (מבעלי מרה שחורה) שיצחק וכש"כ אותו שהמלנכוליה שלו היא דמיית כי הוא ידמה דבר ישמחהו ויגילהו (קאנון ג א ד ט). מה שישמח ויגיל לבנו באשר נשיג הנפשות וסגולותיהם וטבעם (שעה"ש לאירירו ז ו). —  ב) כמו קל: ובראותנו אותך שמח ומגיל ופניך מצהילות שבה רוחנו (אבר' בר חסדאי, ספר התתפוח).