ב. גִּילָה

* 1, ש"נ, — קש של חטה, של חלפה, וכדומה, Stoppel; chaume, éteule; stubble, straw: המרכיב מטה של גילה חייב משום בונה (ירוש' שבת יב יג ג).


1 בארמ' גילא: לקושש קש לתבן (שמות ה יא) ת"א לגבבא גילי לתבנא. ומצוי בתלמוד: גילא דחיטתא (חול' נו:). והנה יש סוברים שנגזרה מלה זו מן גלל במשמ' עגול, אך זה דחוק.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים