1, ש"ז, — קול קריאת שמחה גדולה. Jubel Frohlocken; jubilation, cri d'alegresse; rejoicing: מבית אלהינו (נכרת) שמחה וָגִיל (יואל א יו). ונאסף שמחה וָגִיל מן הכרמל ובכרמים לא יֻרנן ולא ירעע (ישע' יו י). תובלנה (הבתולות) בשמחת וָגִיל תבאינה בהיכל מלך (תהל' מה יו). עטרת שנת טובתך ומעגליך ירעפון דשן ירעפו נאות מדבר וְגִיל גבעות תחגרנה (שם סה יב-יג).  — ודרך הדבור שמח אל גִּיל: אל תשמח ישראל אֶל גִּיל בעמים כי זנית מעל אלהיך (הוש' ט א). המחכים למות ואיננו ויחפרהו ממטמונים השמחים אלי גיל, ישישו כי ימצאו קבר (איוב ג כא-כב).  — ואמר המשורר: עוד לא אפחד לכל יגון ולא אשמחה אל גיל ולו ירקדו נגדי הרריה (ר"י הלוי, זאת התלאה).  — ומ"ר: אי ישן מחדש גילים, אי שירת עגבים, כל דם נאסר לאצילים, בלתי דם ענבים (ראב"ע, אי ישן).  — וגם °קריאה של יגון: דחי גיל מפני גיל כי מתי גיל2 סכלים הם ואין בהם תבונה (ר"י הלוי, יחידה). ושתי יין בְּגִיל כי בו הוריכם נחפזו לצאת מתוך יגון וְגִיל (סמא"צ, פזמ' לפסח, ליל שמורים).