א. גִּיר

* 1 גִּר, ש"ז, — סיד החי טרם יכבוהו, ungelöschter Kalk; chaux vive; quicklime: לכן בזאת יכפר עון יעקב וזה כל פרי הסר חטאתו בשומו כל אבני מזח כאבני גִּר מנפצות (ישע' כז ט). — *בִּיצַת הַגִּיר, ללבן נעלים וכדומה: ר' יהודה מתיר בשחור (לשלח מנעל שחור במועד) ואוסר בלבן מפני שצריך ביצת הגיר2 (ביצה טו.).



1 כן בארמ'. בערב' גַיַּאר جَيَّار וגַיר جَير, וסובר פרנקל כי מקורה בארמ' וממנה באה גם לעברית וגם לערבית (Fränkel, 9).

2 אמר ר"ח: הגיר הוא הסיד הלבן הנשרף הנקרא אספידאג (שבת פ.)שמשחירין בו, וכן רש"י. אבל יתר נכון הפרוש הראשון של הערוך שהכונה בביצת הגיר ללבן.

חיפוש במילון: