גֵּיּר

* 1, פ"י, הכניסו בדת יהודית, z.Judent.überführen; convertir au judaïsm; make a proselite: מעשה בעכו"ם א' שבא לפני שמאי אמר לו גיירני על מנת שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת  (שבת לא.). אלו הגרים שגיירו וכו' אברהם היה מגייר את האנשים ושרה מגיירה את הנשים (מד"ר בראש' לט). לא גיירום ולא הטבילו אותם (שם רות, וישאו).

— הִתפ', *הִתְגַּיֵּר, — נתיהד: גר שנתגייר בערב פסח (פסח' ח ז). ילדה עודה שפחה ונשתחררה עודה נכרית ונתגיירה וכו' נתגיירה מעוברת (בכור' ח א). האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר או לאחר שתתגיירי (בכור' ח א). הגיורת שנתגיירו  בניה עמה (יבמ' יא ב). רבי יוסי אומר לעתיד לבא באין עכו"ם ומתגיירין (ע"ז ג:). גר שבא להתגייר בזמן הזה אומרים לו מה ראית שבאת להתגייר אי אתה יודע שישראל בזמן הזה דוויים דחופים סחופים ומטורפין ויסורין באין עליהם (יבמ' מז.). 



1 עי' גֵּר.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים