ב. גִּיר
*, ש"ז, השקע הלבן מהיין הצף על גבי השמרים: כיצד בודק הגזבר (היין למנחות) יושב וקנה בידו כיון שזרק גיר של שמרים אומר ומעבירין אותה מפניו ומביאין אחרת תחתיה (תוספתא מנח' ט יא). הגזבר יושב והקנה בידו זרק הגיר1 והקיש בקנה (גמ' שם פז.). — ב) כעין חוט של נוזלים היוצא מהנקב שבצד החבית2 : הגיר הוא הסילון הניצוק (ערוך, ערך גיר).
1 רש"י ופרוש אחד של הערוך.
2 כמו ג'רי جَرَى בערבית (קוהוט בעה"ש)