1, ש"נ, בהפס' גָּל, מ"ר גַּלִּים, — צבור של אבנים צבורות ומונחות זו על גב זו, Steinhaufen; tas de pierres; heap of stones: ויאמר יעקב לאחיו לקטו אבנים ויקחו אבנים ויעשו גָל ויאכלו שם על הַגָּל וכו' ויאמר לבן הַגַּל הזה עד ביני ובינך (בראש' לא מו-מח). ויקימו עליו (ישראל על עכן) גַּל אבנים גדול עד היום הזה (יהוש' ז כו). רטב הוא לפני שמש ועל גנתו יונקתו תצא על גַּל שרשיו יסבכו (איוב ח יו-יז). המסקל את שדהו נוטל את העליונות וכו' וכן גרגר של צרורות או גל של אבנים נוטל את העליונות ומניח את הנוגעות בארץ (שביע' ג ז). ומעשה בצידן באילן שהיו עובדין אותו ומצאו תחתיו גל אמר להן רבי שמעון בדקו את הגל הזה ובדקוהו ומצאו בו צורה (ע"ז ג ז). כרי של תבואה או גל של צרורות אפילו כגלו של עכן (אהל' יה ז). גל של אגוזים (אדר"נ יח). — ומ"ר:  גם מזבחותם כְּגַלִּים2 על תלמי שדי (הושע יב יב). — ובפרט גל של אבני מפֹלת מבית שנחרב וכדומה: כי שמת מעיר לַגָּל קריה בצורה למפלה (ישע' כה ב). נמצא (החלל) טמון בגל או תלוי באילן או צף על פני המים לא היו עורפין (סוטה ט ב). לפקח עליו (על מי שנפלו עליו אבנים) את הגל (כתוב' יה:). — ומ"ר: להשאות גַּלִּים נצים ערים בצרות (ישע' לז כו). ונתתי את ירושלם לְגַלִּים מעון תנים ואת ערי יהודה אתן שממה מבלי יושב (ירמ' ט י). וישכון ערים נכחדות בתים לא ישבו למו אשר התעתדו לְגַלִּים (איוב יה כח). — ובמשמע' גל שעל הקבר, ואמר המשורר: כי אחרי שיבה בתבל אין חלק והתעתד לך אל גַּל (רמב"ע, תרשיש ה). — *וצבור של עצמות: נתן בו עיניו ועשהו גל של עצמות (שבת לד.). — °וצבור של דברים אחרים יבשים, של ענבים וכדומה: ומחזירין (את המסורות) לגל של ענבים שלא יתפרד הגל (תשו' גא' קדמ', דוד קסל לט:).