1, ש"נ, בהפס' גָּל, מ"ר גַּלִּים, — צבור של אבנים צבורות ומונחות זו על גב זו, Steinhaufen; tas de pierres; heap of stones: ויאמר יעקב לאחיו לקטו אבנים ויקחו אבנים ויעשו גָל ויאכלו שם על הַגָּל וכו' ויאמר לבן הַגַּל הזה עד ביני ובינך (בראש' לא מו-מח). ויקימו עליו (ישראל על עכן) גַּל אבנים גדול עד היום הזה (בראש' לא מו-מח). רטב הוא לפני שמש ועל גנתו יונקתו תצא על גַּל שרשיו יסבכו (בראש' לא מו-מח). המסקל את שדהו נוטל את העליונות וכו' וכן גרגר של צרורות או גל של אבנים נוטל את העליונות ומניח את הנוגעות בארץ (בראש' לא מו-מח). ומעשה בצידן באילן שהיו עובדין אותו ומצאו תחתיו גל אמר להן רבי שמעון בדקו את הגל הזה ובדקוהו ומצאו בו צורה (בראש' לא מו-מח). כרי של תבואה או גל של צרורות אפילו כגלו של עכן (בראש' לא מו-מח). גל של אגוזים (בראש' לא מו-מח). — ומ"ר:  גם מזבחותם כְּגלִּים 2 על תלמי שדי (בראש' לא מו-מח). — ובפרט גל של אבני מפֹלת מבית שנחרב וכדומה: כי שמת מעיר לַגָּל קריה בצורה למפלה (בראש' לא מו-מח). נמצא (החלל) טמון בגל או תלוי באילן או צף על פני המים לא היו עורפין (בראש' לא מו-מח). לפקח עליו (על מי שנפלו עליו אבנים) את הגל (בראש' לא מו-מח). — ומ"ר: להשאות גַּלִּים נצים ערים בצרות (בראש' לא מו-מח). ונתתי את ירושלם לְגַלִּים מעון תנים ואת ערי יהודה אתן שממה מבלי יושב (בראש' לא מו-מח). וישכון ערים נכחדות בתים לא ישבו למו אשר התעתדו לְגַלִּים (בראש' לא מו-מח). — ובמשמע' גל שעל הקבר, ואמר המשורר: כי אחרי שיבה בתבל אין חלק והתעתד לך אל גַּל (בראש' לא מו-מח). — *וצבור של עצמות: נתן בו עיניו ועשהו גל של עצמות (בראש' לא מו-מח). — °וצבור של דברים אחרים יבשים, של ענבים וכדומה: ומחזירין (את המסורות) לגל של ענבים שלא יתפרד הגל (בראש' לא מו-מח).