* , ת"ז, לנק' גְּלוּפָה, — פעול ותאר מן גָּלַף, שגלפו אותו, eingegraben; gravé; engraven: הציץ ששמו של הקב"ה גלוף עליו (מד"ר במדב' כ). לא יעשה לו גלופה אבל יעשה לו אטומה (מכילתא יתרו ו).