גָּלֻת, ש"נ, מ"ר גָּלֻיוֹת, — א) יציאת אדם מארץ מושבו באֹנס והכרח והובלת אדם בגולה, Exil; exile:  ויהי בשלשים ושבע שנים לְגָלוּת יהויכן מלך יהודה (ירמ' נב לא).  בעשרים וחמש שנה לְגָלוּתֵנוּ (יחזק' מ א).  בעשרי בחמשה לחדש לְגָלוּתֵנוּ בא אלי הפליט מירושלם (שם לג כא).  מי שנתחייב גלות מחזירין אותו למקומו (מכות ב ו).  אבטליון אומר חכמים הזהרו בדבריכם שמא תחובו חובת גלות  ותגלו למקום מים הרעים (אבות א יא).  גלות מכפרת עון (ברכ' נו.).  בעון גילוי עריות וכו' גלות בא לעולם (שבת לג.).  גלינו גלותינו מכפרת עלינו (תעני' יו.).  כל המשכח דבר מתלמודו גורם גלות לבניו (יומא לח:).  חייב בארבעה דברים ופטור מגלות (ב"ק לב:).  — ואמר המשורר:  אל חי לך אתחננה, עזר לבן עזרא תנה, נפשו בגלות נענה, על רחמיך נשענה (ראב"ע, אל חי).  והבט רב תלאותי ודלותי בגלותי, ואל נא תעלם אזנך לרוחתי לשועתי (הוא, לך אלי 63).  — *ומ"ר:  החובל בחייבי גליות (תוספתא ב"ק ט יה).  חייבי גליות בית דין מחזירין אותן לזכות (שם סנה' ז ג).  — ב) כלל הגולים, כלל האנשים שהובאו בגולה, שנמצאים בגולה:  על הגלותם גָּלוּת שלמה להסגיר לאדום (עמוס א ט).  על הסגירם גָּלוּת שלמה לאדום ולא זכרו ברית אחים (שם ט).  כן ינהג מלך אשור את שבי מצרים ואת גָּלוּת כוש נערים וזקנים ערום ויחף (ישע' כ ד).  כתאנים הטבות האלה כן אכיר את גָּלוּת יהודה אשר שלחתי מן המקום הזה ארץ כשדים (ירמ' כד ה).  ואת כל גָּלוּת יהודה הבאים בבלה אני משיב אל המקום הזה (שם כח ד).  הוא (כרש) יבנה עירי וְגָלוּתִי ישלח (ישע' מה יג).  וְגָלֻת ירשלם אשר בספרד (עובד' א כ).  — *ומ"ר: מעברין אותה (את השנה) וכו' ומפני הגליות שלא יצאו ממקומן (תוספתא סנה' ב יב).  גדול קבוץ גליות שנבראו בו שמים וארץ (פסח' פח.).  גדול יום הגשמים כיום קבוץ גליות (תענ' ח:).  אלו גליות של בבל שדעתן מיושבת עליהן (מנח' קי.).  עתידה ירושלם להיותה מתרחבת בכל צדדיה וגליות באות ונינוחות תחתיה (מד"ר שה"ש, צוארך).  עתידות הגליות מגיעות עד טיורום מונוס ואומרים שירה (שם שה"ש, אתי מלבנון).  אמרו חכמים למחר כשיעלו הגליות אף הם יהיו צריכין להביא (קרבן עצים) התקינו להם את יום ט"ו באב (מגי' תענית ה).  הנשיא הגדול ראש גליות כל ישראל  (כתב הנגידות,, גנזי מצרים מט).  היתה סבה מן השמים שאסבב בארצות להוכיח גליות ישראל (הקדמ' סמ"ג).  ואני דרשתי לגליות ישראל כי המשקרים לגויים וגונבים להם הם בכלל מחללי השם (שם, ל"ת ב).  כבר דרשתי לגלות ירושלם אשר בספרד ולשאר הגליות אשר באדום (שם, עשין עד).  — ג) *הגולה, מקום הגלות:  נחום המדי אומר יום אחד בגליות לפני עידיהן אסור (תוספתא ע"ז א א).  וכן בגליות נוהגין אחד מעובר (שם ערכ' א ח).  שני ימים טובים של גליות (ביצה ד:), ר"ל שעושים בארצות הגולה.  — ואמר המשורר:  אקרא בראש הומיות, צאינה בנות גליות, ללקוט מרגליות (ר"י הלוי, אגר' לר"ד נרבוני).  — ובכנ': ישראל בכל מקומות גליותיהם משתדלין שיהיו להם חלונות לצד ירושלם (סמ"ג, מ"ע יט).  — ד) °הזמן של הישיבה בגולה ומעמד של אנשים יושבים בגולה:  עתה שהאריך הגלות יותר מדאי (סמ"ג, עשין עד).  ולא גזר עלינו מלכנו גלות רק אלף שנה וכו' נתארכו ימי גלותנו עוד (ר"א אזקרי, הקד' חרדים).  — ה) °נגישות ורדיפות וגזרות רעות, כמו שסובלים היהודים כל זמן נדודיהם בגולה:  צאן אבדות בגלות להו' תניח, ותנהלם באליהו, ומשיח (ר"י הלוי, צאן אבדות).  נא הקשב שאון קולם בשכרם כי שתּה שני גלות ארכים, נא הורד למקנה נהלאים ודכים ולמחניהם אור (הוא, ידך אל).  אנחנו עם דלות, וקלות עם סכלות, בגלות תוך גלות, בכל עת מעתיקים (ראב"ע, נדוד הסיר, יט).  שבכל יום ויום הגלות מתגברת עלינו וכו' (תוספ' קדוש' מא.).  גברה עלי גָּלוּת, בחסר כל ודלות, בראתי כרום זלות (זולת שבת ב אחר פסח, אל אל חי).  וראה (רב אשי) שבזמנו כבדה יד האומות על ישראל והגלות הולך ומתחזק ולכן היו הישיבות הולכות ודלות ומתמעטות (מ' אלדבי, ש"א ח).  כי ארכו לנו הימים בגלותנו ותשש כחנו ושמם לבנו ורפו ידינו (טור, הקדמתו לאו"ח).  משום שאנחנו עכשיו בגלות המר הזה וכל יום קללותיו מרובה מיום שלפניו (ספר החיים למהר"ח מפראג ב א).  אנחנו עייפי הגלות המר הזה אנו מוציאם מרגוע לנפשינו ביום הקודש (שם ג ו).  ומה נדבר ומה נצטדק על זה הגלות המר והארוך (אמרי נועם, סדר משמרה לר"א גריאני).  מסיבת הגלות אשר היו עושין הגוים (שו"ת מוהר"א מזרחי ל).  — ומ"ר:  שקצרה ידי חכמי ישראל מלעסוק במשנה על פה מרוב דוחק הצרות מטלטול הגליות והשמדות (מ' אלדבי, ש"א לח).  אף על פי שבאו גליות וצרות על ישראל האל הרחמן הוא מרחם תמיד עליהם (מנוה"מ, שי ט).  — ומ"ר °גָּלוּתִים, בכנ' גָּלוּתֶיהָ1:  עזרה לקול צביה נגפה קבורה בחייה נרדפה בורחת מפני אריה נשקפה על גיא הצבועים אובדת בכלאי גָּלוּתֶיהָ באה להתודות עונותיה (רמב"ע, שפתי רננות 22).  — ו) °חיים של נע ונד ושל סגופים ובזיון שמקבל עליו אדם כדי לכפר בזה על עונו:  ואם יחרפהו אדם (את הרוצח) ישתוק ואותם ג' שנים לא ילך בטיולים ובשחוק ובגלותו ישכיב עצמו לפני פתח בה"כ ויעברו עליו כל עוברים ושבים אך לא ידרכוהו (דרך ישרה, התשובה).