ש"נ, מ"ר גְּלִילֹות, — כמו גָּלִיל א) זאת הארץ הנשארת כל גְּלִילֹות הפלשתים (יהוש' יג ב). ויבאו אל גְּלִילוֹת הירדן אשר בארץ כנען (שם כב י). צר וצידון וכל גְּלִילוֹת פלשת (יואל ד ד).  — ומצוי בספרות: הארז האדיר יפה ענף וחרש מצל במקומותינו כרוב ממשח הסוכך בגלילותינו (הקד' רמב"ן למלחמ' ה').  כל גלילות הארץ נוהגין עפ"י הרב ר' משה (שו"ת רשב"א קכה).  וקצתם ביד חכמי הגליל מהמחבר ההוא אשר לא נתפשטו ביתר הגלילות (הקד' שלש' הקבלה). בית דין הגדול שהחרים דבר אחד על כל אנשי גלילותיו עליהם ועל זרעם יקבלוהו (שו"ת הר"נ גירונדי נג). ולכך נהגו בברצלונ"ה וגלילותיה להשכים באשמורות הבוקר בכ"ה באלול (ר"נ על הרי"ף ר"ה ג.). ולפיכך נהגו בגירונ"ה וגלילותיה שלא לקום עד ר"ה (שם). עוד נמצא שנוי במין החטה כי בגלילות קרקשיש נמצא מין אחד שאין זורעין אותו סמוך לקציר וכו' (שער השמים ג ב). בגירוש כללי וחשש גרוש או גרוש פרטי קהלות או גלילות (פנקס ליטא, האסיף, שנת תרנ"ד). ועינינו רואות קבוצי גייסות וכלי מלחמה נאספים בגלילות האלה מערכה לקראת מערכה (מעבר יבק, תפי' על הקבר', שלום עליכם). פה בקהלתינו ובגלילות האלו שכיחים למאוד באילים ששוחטים למאות שיהיה התליע הכבד (שו"ת חתם סופר, יו"ד מד). — ב) שה"פ מן גָּלַל, ובפרט °גלילת ספר התורה: ואחר שגמר הגלילה יהדק סוף המטפחת (רא"ש, סוף פ' בני העיר). למי שזכה בשבת ההיא בגלילה או בהגבהה (ספ' המנה', של ורמייזא, א' אפשטיין). אדם שהיה רגיל בשום מצוה כגון בגלילה או בס"ת שניה (מרדכי ב"ב תקל"ג).  והגדול מן אותם שקראו לתורה היה לו דין הגלילה לכבודו אלא שנהגו עכשיו בכל הארצות לקנות הגלילה מי שירצה בדמים כדי לחבב המצוה (הלבוש או"ח קמז א).  וטורח גלילת ספרים שונים (שלטי הגבורים, לשונות העמים ט:).  — ג) °במשמ' סבוב: כאשר אנו רואין אותה (את השמש) צומחת בבוקר מאופק המזרחי מנקודה ידועה ועושה עגול או גלילה אחת סביב כדור העולם למחר אנו רואין אותה צומחת מנקודה אחרת סמוכה לנקודה הראשונה קרוב למעלה אחת (נחמד ונעים ו קלב).