1, ש"ז, מ"ר גִּלְיֹנִים, גִּלְיוֹנִים, — א) לוח דק של עץ, מתכת או מחמר אחר לכתֹב עליו, Tafel; plaque; tablet: קח לך גִּלָּיוֹן גדול וכתב עליו בחרט אנוש (ישע' ח א). — °ומ"ר: וקרא באזניהם תנואות קצרו מהם דברינו וענינינו, ואף ארכי ספרינו וגליונינו (רמב"ע לר"י הלוי, כתר מעט, או"נ א). בכמה רמזים שונים, אשר בימי חורפי רשמתים לי בהרחבת לשונים, והצעתים על גליונים, למען היותם לי למשמרת ולזכרונים (הריקנטי, ראש דבר מהמבאר). — ב) מין תכשיט, חלוק דק מאד: הַגִּלְיֹנִים2 והסדינים והצניפות והרדידים (ישע' ג כג). — ואמר המליץ: איה עוטי הגליונים והסדינים, איה לובשי המעילים וקושרי הפתילים (ר"י חריזי, תחכמוני ב). — ג) *בדף כתוב, החָלָק, הריק והפנוי מלמעלה ומלמטה, בין פרק לפרק וכו': גליון3 שבספר שמלמעלן ושמלמטן שבתחלה ושבסוף (ידים ג ד). הגליון שבתחלת הספר וכדי הקיף כולן (תוספתא שם ב יא). הגליונין של מעלה ושל מטה שבין פרשה לפרשה שבין דף לדף (שבת קיו.).  שיעור גליון מלמטה טפח מלמעלה שלש אצבעות ובין דף לדף כמלא ריוח רוחב שתי אצבעות וכו' ובין שיטה לשיטה כמלא שיטה (מנח' ל.). ותשרטט שיעור ד' אצבעות למטה וג' למעלה גליון והשאר שהוא י"ז אצבעות לכתיבה (תשו' הרמב"ם עד). — ד) *ספר תורת הנוצרים: הגיליונים4 וספרי מינין תוספתא שבת יג ה. הגליונים וספרי הצדוקים אין מצילין אותם מפני הדליקה (גמ' שם קיו.). — און גליון, עי' און. עון גליון, עי' עון. — ה) °יריעה אחת של עתון וכדומה.