1, ש"ז, מ"ר גְּלָלִים, — סמי' גֶּלְלֵי, — גוף שטוח ועגול, של צואה, וכנוי לצואה, Kot; crotte; dung: ועגת שערים תאכלנה והיא בְּגֶּלְלֵי צאת האדם תעגנה לעיניהם (יחזק' ד יב). ראה נתתי לך את צפועי הבקר תחת גֶּלְלֵי האדם (שם יה).  — ובכנ' גֶּלְלוֹ, גֶּלֲלוֹ: אם יעלה לשמים שיאו (של הרשע) וראשו לעב יגיע כְּגֶלְּלוֹ2 לנצח יאבד (איוב כ ו-ז).