גַּלִּיצוּר

*, ש"ז, — שם מלאך, כנוי לרזיאל המלאך: פגע בו (במשה) גליצור וכו' גליצור עומד ואומר שנה זו חיטין יצליחו ויין יזול (פסיק' רבתי, מתן תורה). אמרו עליו על גליצור שהוא עומד לפני הכסא וכנפיו פרושות לקבל הבל פיהם של חיות (מעין חכמה, היכל' ילינק א). אני ראיתי גליצור המכונה רזיאל העומד אחורי הפרגוד ושומע מה שנגזר ומכריז (הגד' שמע, שם ה). ביום הרביעי ברא זבול וברא גליצור ומיום שחרב ביהמ"ק לא דבר הקב"ה אלא עם גליצור המלאך בלבד ולמה נקרא שמו גליצור מפני שהוא מגלה טעמי תורה (כתב תמים של משה תקו, או"נ ג). 

חיפוש במילון: