ב. גָּלַף
*, פ"י, — כמו קלף, קלף קלפה דקה מעל העור, מעל הגויל, abschälen; peler; to peel of: ספר שנפסק או שנקד ראשי פסוקים אל יקרא בו גלפו1 או שעירב אותיותיו אל יקרא בו מס' ספר תורה ג ד.
1 כך הגרסה במס' ס"ת מז' מסכתות קטנ' ירוש' הוצ' ר' קירכ'. ובמס' סופרים ג ז הגרסה גורפו, והגהות מיימונ' הלכ' ס"ת י הביא הלכה זו וכתב שגלעו במקום שגלפו או שגרפו. והרי"ט בדברי חמודות על הלכ' ספר תורה להרא"ש סי' עג, כתב: ופירוש שתיהן (ר"ל של גורפו ושל גלפו) לא אדע. ע"כ, והגיה גרעו, ר"ל מחק קצת מהאות. אך הכנוי גלפו מוסב כנראה על הספר ולא על האות, ויש לפרש פעל זה במשמעת הפעל גַ'לַפ جلف בלשון ערבית, שר"ל קלף העור, שרט מלמעלה.