1, פ"ע, — הלך קצת קודם עלות השחר, כשהכסיפו פני רקיע: הנך יפה רעיתי הנך יפה עיניך יונים מבעד לצמתך שערך כעדר העזים שֶׁגָּלְשׁוּ2 מהר גלעד שה"ש ד א. הסבי עיניך מנגדי שהם הרהיבני שערך כעדר העזים שֶׁגָּלְשׁוּ מן הגלעד שם ו ה. — °ולב"א: הריקים שביך חביבים עלי כיעקב ובניו שגלשו3 לרדת מהר הגלעד כשהשיגם לבן שם רש"י שה"ש ד א.
1 בערב' עַ'לַּשׁ غلّٓش, אַעְ'לַשׁ آْغْلٓش, עלה, הלך בנשף לפנות בקר.
2 אין לברר מה שמעו בעלי התלמוד בפעל זה, כי מה שהשתמשו בו במדרש סובל פרושים מתחלפים. התרגומים הקדמונים, השבעים והירונימוס תרגמו במשמ' עלה. וקצת כעין זה מנחם, ואמר וז"ל: אין למלה זאת דמיון בתורה ופתרונו לפי ענינו שגלשו כמו שנראו שעלו מן הגלעד. ע"כ. רש"י פרש במשמ' גלש בארמ' נקרחו. ראב"ע כמו מנחם שנשקפו. קצת החדשים פרשו כמו ג'לש جلس בערב' במשמ' ישיבה, אף על פי שבדבור הטבעי אין אדם אומר ישב מן, אלא ישב על. וקצת החדשים פרשו כמו *ב. גלש שלקמן, במשמ' רתיחה, ופרשו שגלשו שירדו כמו מים רותחים, כמו גלים וכדומה. אבל כל זה דחוק ואינו נותן הצורה המקומית והדברית להמליצה, שהמדבר פה הוא רועה ולפני עיניו תמיד דברים מחיי הרועים. וכמו שהעיר על זה בטוב טעם דר' א"ש יהודה במחברת Hapax Legomena, ובאר שם כי הפרוש האמיתי של מלה זו כבר הרגיש ריב"ג שאמר: אפשר שיהיה ענינו השכימו בשחר מלשון הערב שקורין לשחר ג'לם. ע"כ. והכונה היא להשם ע'לש غلس בערב', שפרושו הוא הנשף באחרית הלילה לפני עלות השחר, וע'לש אלמא غلس اللمه, הלך לפני עלות השחר לשתות מים, והרועה דמה את השערות השחורות של רעיתו לשערות עדרי העזים, שהם בארץ ישראל כלם שחורי השערות, הגולשים בבקר בבקר, כשמתחילים פני הרקיע מכסיפים, אל מקום המים.
3 חוש הלשון של רש"י הניעו להשתמש בפעל זה כך אף שלפי פרושו הוא אין השמוש הזה עולה יפה.