* 1, מַגמר, מִגמר, ש"ז, מ"ר מֻגְמָרוֹת, בשמים וכדומה ששורפים על גחלים להעלות ריח טוב, Raücherwerk; parfume; perfume: בא להם יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו אחר המזון אחד מברך לכולם והוא אומר על המוגמר2 ואעפ"י שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר סעודה (ברכ' ו ו). נותנין מוגמר על גבי גחלים ערב שבת עם חשיכה (תוספתא שבת א כג). של בית רבן גמליאל היו מכניסין את המוגמר במגופה אמר ר"א בר' צדוק פעמים הרבה אכלתי בבית ר"ג ולא ראיתי שהיו מניחים את המוגמר במגופה אלא פרטסקאות מעשנין מערב יו"ט וכשאורחין נכנסין היו פותחין אותן (שם יו"ט ב יד). מה בין מוגמר ובין יין מוגמר כולן מריחין יין אחד הוא טועם ר' זעירא בשם רב ירמיה מוגמר כיון שהעלה עשן צריך לברך (ירוש' ברכ' ו י ד). נותנין מגמר3 תחת הכלים מערב שבת והן מתעשנין והולכין בשבת (שם שבת א ד). בראשונה היו מניחין את המוגמר תחת חולי מעים מתים והיו חולי מעים חיים מתביישין (מו"ק כז:). ואין מביאין את המוגמר ואת הבשמים לבית האבל (שם כז.). — ומ"ר: כל המוגמרות מברכין עליהן בורא עצי בשמים חוץ ממושק (ברכ' מג.). והשחלת היא הצפורן שנותנין אותה בני האדם במוגמרות (רמב"ם, כלי המקד' ב).
1 מן *ה. גמר, עי"ש, וכן בארמ'. גם בערבית מגמרה ماجمرہ, מחתה לגמר עליה לבונה וכדומ'.
2 כך בנוסח', ובמדב"מ מגמר, ובמשנ' כ"י פרמה מיגמר ובכ"י ק' מִגְמַר.
3 כך בכל נוסח' הירוש', ובקטעי כ"י גני' הוצ' גנז"ב נקוד מַגְמָר.