§, ממנו הפעל §הִתְגַּנְדֵּר, §גַּנְדְּרָן, §גַּנְדְּרָנוּת.
— הִתפ', §הִתְגַּנְדֵּר, מִתְגַּנְדֶּרֶת1, — מתגאה, משתדלת למצא חן בהתיפות והתקשטות וכיוצא בזה, — נהוג בדבור העברי בא"י, והשתמשו בו גם בהעתונים.
1 בארמית: רבי מני הוה שכיח קמיה דר' יצחק בן אילשיב וכו' אמר (רבי מני) לא מיקבלי עלי אינשי ביתי (רש"י: אין אשתי מקובלת עלי שאינה יפה) א"ל (ר' אלישיב) מה שמה חנה תתייפי חנה ונתייפת אמר ליה (רבי מני) קא מגנדרא עלי (רש"י: מתגדלת עלי מתוך גבהות יופיה) א"ל אי הכי תחזור חנה לשחרוריתה וחזרה חנה לשחרוריתה תענ' כג:. — וסוברים כי מגנדרא הוא כמו מתגדר, במשמ' מתגדל. ובערבית ההמונית תַע'נְדַר تَغَنْدَر התהדר והתיפה בכסות ובהליכה, והשם עַ'נְדַרַה غَنْدَرَة, המדה הזאת, ועַ'נְדוּר غَنْدُور מי שיש לו מדה זו, והוא coquet בלעז. ועפי"ז קבעתי צרוף זה להמושג הנזכר והחלו המדברים עברית בא"י להשתמש בפעל זה ובהשם שלאחריו במשמעה זו.