ש"נ, — כמו גְּנֵבָה: זה עשרים שנה אני עמך רחליך ועזיך לא שכלו ואילי צאנך לא אכלתי טרפה לא הבאתי אליך אנכי אחטנה מידי תבקשנה גְּנֻבְתִי1 יום וּגְנֻבְתִי לילה (בראש' לא לח-לט).
1 כבר השיג דונש על מי שפרש גנובתי במשמ' עמלתי וסיים דבריו: שאני אמרתי בפתרונה כי היוד יתירה היא באה כמו מלאתי משפט ויהיה פתרון גנובתי הגנובה מן היום ומן הלילה. ע"כ. ואמר ריב"ג וז"ל: אבל גנבתי יום וגנבתי לילה שעורו אצלי גנובת יום וגנובת לילה והיוד נוספת וכו' לאמר הגיע מהשתדלותי בשמירת צאנך עד שאני סובר כי הטרפה מהם אני הפושע בה והחוטא וכן הגנובה ביום ובלילה. וכן הדין בבית גנובתי שתהיה בקמץ גדול והוקלה כאשר הוקלה שין שהוא עמל שהם בהמה המה אל גוי שליו וכאשר הקלו בית נחבאים במערה והעם אשר המה נבאים להם ומם הבדרך אבתיכם אתם נטמאים וזולת זה. ע"כ. וראב"ע אמר וז"ל: גנובתי יום (בראש' לא לט) הנכון מה שאמר' אדונים רק לא פי' למה לא באה המלה מלעיל בעבור תוספת היוד כמו רבתי בגוים שרתי כי העברים שמו הפרש בין היוד הנוסף ובין היוד שהוא מדבר בעדו ובגנובתי יום עזבו המלה מלרע בעבור השתנות כמו מלאתי משפט ואחר שהפרישו בינה לפעול אין צריך להגדלה אחרת (שפת יתר יב). וכן דעת החדשים, שהיוד בסוף כמו רבתי עם, והיא יוד היחס הקדומה לסמי' יחס שממנו. ואעפי"כ יותר נראה שהוא שם נקבה משקל פעֹלת, כמו קטֹרת קטֹרתי, ורפיון ת גנבתי לא נתברר טעמו.