ש"נ, סמי' גִּנַּת, מ"ר גִּנּוֹת, — כמו גַּן, גַּנָּה: אל גִּנַּת אגוז ירדתי לראות באבי הנחל (שה"ש ו יא).  בחצר גִּנַּת ביתן המלך (אסת' א ה).  בשדה בת תשעה קבין ובגינה בת חצי קב (כתוב' יא ז).  ושאר ירקות וירקות הגינה (תוספתא כלא' א א).  המוכר זרעוני גינה לחבירו (שם ב"ב ו א).  גינה בזמן המשתמרת רשות היחיד (שם טהר' ז יא).  קרפף שהוא יותר מבית סאתים שהוקף לדירה נזרע רובו הרי הוא כגינה (ערוב' כג:). שומרי פירות וכו' לוקחין מהם מפתח הגינה (ב"ק קיט.).  עכו"ם שיש לה מרחץ או גינה נהנין מהן שלא בטובה (ע"ז מד:).  — ובכנ': היתה חורבתו בצד גינתו של חבירו (תוספתא ב"מ יא ד).  — ומ"ר: חמש גינות משתמשות באמה אחת (שם כא).  — ומשל: לפי הגינה הגנן (מד"ר בראש' פ).   — ואמר הפיטן: פקוד גפן וכנתך, גורל חבל מנתך, כרם חמד גִּנָּתֶךָ (זולת שבת ב אחר פסח).  למה פרצת גדרת הַגִּנָּה (סמא"צ, סליח' לר"ה, נצבה יונה).