1 בסור' גוע, ופרש ב"ע בערב':  או אפ לכ או אפ מנכ, ע"כ והוא אֹפ ٲُف בערב' שהוא קריאה של מאוס וגעל נפש וכעס.

2 כך היא הנוסחה בגוף הכ"י, במהדורת שכטר וטילור.  והנה בתרגום הסורי צורת פסוק זה היא כך:  מסכנא ממלל ואמרין לה גוע ואן אמר דשפיר לא יהבין לה אתרא.  ועפי"ז הגיה שכטר:  דל מדבר במקום דל נמוט, ובמקום ושא הגיה ישא, וכך אחריו פטרס ושמנד.  אבל בהתרגום היוני כתוב במקום דל מדבר דל שנכשל ונפל, ולפי זה נראה כי הנוסח דל נמוט שבגוף הכ"י הוא יותר נכון, ומ"מ לפי הפסוק המקביל לו עשיר מדבר, בודאי הנוסחה של הסורי יותר נכונה.  וצריך להניח, כי המלה נמוט שבכ"י היא טעות הסופר המעתיק מהפסוק הקודם עשיר נמוט, ולפי נוסחה מוטעה זו תרגם היוני, והסורי תרגם לפי נוסחה יותר מדויקה.  ואפשר שבמקום מדבר היתה כתובה צורה מהצורות של הפעל נום שהיה נהוג בזמן ההוא ומצוי בתלמוד (נומיתי לו), וטעה המעתיק וחשב שהיא היא המלה נמוט שבפסוק שלפני זה.  ובדבר שתי המלים גע גע אמר שכטר כי זו קריאה של חקוי הקול כמו וקעקע שבתלמוד ותרגם hoot באנגלית.  פטרס: Hohngelächter. שמנד: ! pfui.  והנה בגוף המלים גע גע אין שום ספק כי המקום הזה בכ"י אין שום פגימה, והמלה גוע בסור' שכבר הזכירוה עלי ובר בהלול, ופרשוה במשמעת קריאה של זלזול ומאוס, היא עד כשר כי זו היא באמת כונת המלה גע שבגוף בן סירא העברי, וזו מלה עברית שהיתה על כל פנים נהוגה בתוך העם בימי בן סירא, ואולי גם קודם.